וויל הלך בחשש יוצא דופן בחזרה להדרכה. אוסטין בינתיים הדריך במקומו עם קיילה את הביתן שלו כשנעדר עם קיילה. "טוב," הוא אמר כשהגיע ליד קיילה. חבריו ואחיו למחצה היו בקרחת יער וחיכו לו. זה חימם את ליבו. "אז קדימה. ממשיכים. הסברתי לאנבת' מה לעשות - " "ממשיכים בפיטרול?" מישהו שאל בקול עייף. וויל וקיילה הנהנו והם קמו באנחה וחלקם גם ברטינות ביוונית עתיקה וגם באנגלית וחלק בשפת האם שלהם שוויל לא הבין לרוב. "בסדר," וויל אמר שוב. "בואו." אלא שאז גברת אולירי הופיעה וליקקה אותו, ליקוק ענקי ו ד ו ח

ה. כעת וויל ידע בדיוק איך ניקו הרגיש אז, רק שלפחות לניקו זה ירד מיד כבן האדס. וויל יצטרך... הוא לא ידע מה בדיוק, אבל לחכות. החניכים שלו נרתעו לאחור בבהלה למראה כלבת השאול, בטוחים בוודאי שהיא תתקוף אותם. חלק צווחו כמו ילדים בגן. "מה ה ד ב ר הזה, בשם האדס?" מייק, חניך חדש, רטן. הוא היה שזוף ושרירי עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, ככל ביתן אפולו, וקשת מצויין. וויל החמיץ פנים לניסוח השאלה ו מייק מצמץ כמה פעמים ואז חייך לעצמו. "סליחה." אמר בקולו העמוק. וויל הסמיק. "אווו," אמר עוד אחד חדש, ליאם, בערמומיות. ליאם היה עם שיער שחור מתולתל כמו של ליאו, אבל עם עיניים כחולות, ככה שהמראה שלו סחרר אותם מעט. הוא היה מרפא מעולה. "הוא מסמיק! כי הוא מאוהב בני - " "מספיק עם זה," קיילה נזפה בהם וקטעה את ליאם. מייק וליאם צחקו ו וויל נהיה נבוך יותר ויותר מרגע לרגע. אחד החסרונות של לצאת מהארון: בדיחות. נכון, הן היו ברוח טובה לפחות, אבל הן עדיין היו בדיחות. הוא פנה עקב כך בקושי מסויים לגברת אולירי, שיללה להם ברטינה, כמו כדי להזכיר להם שהיא עוד כאן.

היא הזכירה לוויל את ניקו כעת בהתנהגותה. נראה שכל מי שקשור להאדס אכשהו דומה לפחות באופי. המחשבה העלתה לוויל חיוך ומעודד כעת הוא ליטף אותה ביד רועדת. אוסטין בינתיים נזף באחיהם למחצה, שנראו מבויישים לפחות עכשיו. מייק השפיל את מבטו. ליאם צחקק בלי שליטה. "מה את רוצה, גברת אולירי?" וויל שאל אותה בקול צרוד בינתיים כשהוא זוכר היטב את הנחשים ההם ומקווה בכל מאודו שזה לא לשם שוב. עוד היו לו סיוטים מהם. גברת אולירי ליקקה אותו בפניו. וויל הצטער לראשונה בחייו שניקו לא כאן. הוא היה מוריד ממנו את זה בנגיעה אחת פשוטה. גברת אולירי כרעה לישיבה לפניו והוא הבין שהיא רוצה שהוא יעלה עליה. הוא הסתכל על חניכיו, שחיכו להוראות. "יש לי משימה," אמר, למרות שלא היה בטוח בכך. "קיילה ואוסטין ימשיכו להדריך אותכם. אני צריך ללכת. אני... אחזור כשאחזור." סיים. כולם הנהנו והלב שלו דפק בעוצמה כשעלה על גברת אולירי, כי שוב נטש את חניכיו. היא נעלמה לצללים ו וויל השתנק מהקור הפיתאומי.

להפתעתו הם הופיעו מחדש ליד ניקו, שנראה שחיכה להם, בקרחת יער נוספת. "אם חשבת שאני אלך לפיטרול לבד," ניקו אמר לו בעוד וויל יורד מגברת אולירי בפליאה ואז צוחק ומחבק אותו, "אתה טועה." בן האדס אמר ונראה מרוצה מעצמו מהמשפט וחייך חיוך דק. וויל פרע לניקו את השיער בחיבה וזה הסמיק כולו. "ברור שלא חשבתי על זה, ילד מוות. אז מה עושים?" וויל שאל בחיוך ונתן לו יד. ניקו השיב לחיצה, צחק ולאחר מכן הסתכל ביער במבט מודאג."אה," ניקו גמגם והסתכל עליו לרגע ולאחר מכן השפיל את מבטו, נבוך. "כ - כירון ר - רוצה ש - שאני אז - אזמן זומבים להגנה נוספת." ניקו מלמל. ' שפה גבוהה ומעט ישנה. ' וויל הבחין מיד והירהר. ' ניקו לחוץ. ' "א - אז אני זקוק למסטיקים ונקטר ואמברוסיה ו - " קולו נשבר. "ולך. לכוח. ו - עידוד." הוא הסמיק שוב והסתכל עליו בתחינה. "אני רוצה להגן על המחנה, וויל. הוא חשוב לי." ניקו סיים לנאום.

וויל הנהן בהבנה ונישק אותו על המצח אחרי שהזיז את הפוני שלו. "זה בסדר, ילד - מוות. אני אגן עליך. אז איפה כירון רוצה את הזומבים?" שאל. "מסביב ליער וסביב המדורה הענקית של המצריים," ניקו אמר ונשם בהקלה ונישק אותו על הלחי מרוב התרגשות. וויל חייך חיוך רחב. הוא צריך להגיד דברים כאלה יותר. גברת אולירי כשכשה בזנבה והרימה את ראשה, מבינה גם היא שקורה משהו טוב מהשינויי בקולו של ניקו והיא ליקקה את שניהם יחד. ניקו קילל באיטלקית ו נפל על וויל, שנפל לאחור גם הוא עקב כך ונאנק מכובד משקלו של ניקו. לרגע הם בהו אחד בשני. ניקו מיהר לקום ותפס ביד של וויל ועזר גם לו לקום, מסרב להסתכל עליו ומתרכז בגברת אולירי. "אז, כן. אממ, צריך לזמן ביער - כלומר, לקרוא לזומבים - כלומר..." ניקו גמגם, סמוק, הדשא משחיר סביבו. אבל וויל שם לו אצבע על פיו ואז השתיק אותו בנשיקה.

ניקו נרגע וחייך לגברת אולירי ולאחר מכן נשען עליו. וויל ליטף אותו וניקו עצם עיניים."בוא," וויל אמר וגרר אותו לעומק יער. ניקו זימן זומבים, נרדם עליו והם הלכו במסע צללים נוסף למחנה החצויים שוב,לביתן האדס לנוח.