הערת הכותבת:

טוב, אני אעלה פרקים עכשיו פשוט מתי שיהיו לי מוכנים, אני בקבוצת סיכון אז אני עדיין בסגר ומשעמם לי נורא וזה מעודד אותי גם עם הגירושים של ההורים שלי

אז כן (:

הפרק:

כולם הלכו ביער ו וויל היה מאושר מכך, למרות המשימה שלפניהם. בעיקר כי הוא הלך כל העת עם ניקו יד ביד, ובעיקר כי לשם שינוי גם ניקו נראה שמח מזה. ניקו לא הפסיק לחייך ולצחוק פה ושם מבדיחה של ליאו או וויל ולהסתכל בהיסוס או בביישנות על וויל, שבהה בו כל פעם שזה קרה ואז ניקו היה מסמיק וחוזר להסתכל קדימה. ' חמוד. ' חשב וויל. ניקו נראה היום מלאכי מתמיד. הוא לבש כרגיל הכל שחור. אבל וויל הצליח לשכנע אותו להסתרק קצת והשיער שלו היה חלק יותר היום. לבסוף ליאו סימן להם בידו לעצור כמו תמרור ' עצור ' והעלה יד אחת באש ופתח כך את בונקר תשע.

וויל זכר אותו מהפעם הראשונה שליאו הראה אותו לכל המדריכים ולכירון, כשליאו סיפר להם על מטרת המסע של השבעה ועל ' ארגו שתיים ' לראשונה. הוא היה אז בארון, וחייך לדלת הלבנה (שסימן היד שלידה עלה כעת בלהבות) למחשבה. אבל ניקו (ולמרבה האירוניה כמו שוויל ידע, גם פרסי) בהו בהכל בפליאה וביראה, במיוחד ניקו, שלא היה רגיל לכל כך הרבה טכנולוגיה מתקדמת במקום אחד, והוא נצמד לוויל בחשש. וויל חייך אליו, מתאפק מלצחוק כשחשב על הדור של הסבים והסבתות כיום, שוודאי היו מגיבים כעת באותה דרך. לו עצמו אין סבתא או סבא, כחצויי וכמישהו שאמא שלו מתה כשהיה בן עשר, אבל הוא הניח שזה נכון.

האמת שהוא לא ידע מה קורה עם ההורים של נעמי סולאס ואם בכלל יש לו סבתא וסבא ככה ואם הם יודעים עליו ועל אפולו: זה גם לא עניין אותו במיוחד. אנוכי מצידו, נכון. אבל לא היה אכפת לו, כל עוד הוא מוגן במחנה החצויים ושניקו לצידו. בזמן ששקע במחשבותיו המעניינות הוא התעורר להווה שוב בדיוק כשליאו נעצר שוב גם הוא ברעש בנעליו, בגלל האבק הרב שהיה כאן. וויל הסתכל בדאגה על ניקו, שהיה אסמטי; אבל ניקו נראה בסדר בינתיים והוא המשיך להסתכל בפליאה במקום. וויל חזר להסתכל על ליאו. אנבת' נראתה שקועה במחשבות עכשיו והיא הסתכלה על תותח שמשום מה היו לו צבעי גואש לידו במגוון צבעים.

פרסי נראה פשוט חסר מילים והוא לא הפסיק להניד בראשו מצד לצד כל פעם כשראה מכונה 'חדשה.' ליאו כחכח בגרון ונראה נבוך. קליפסו נראתה לא במקומה בבגדי הגננות שלבשה היום, והיא ניסתה להיעלם מאחורי ליאו כשכולם הסתכלו עליהם בהמתנה שיתחיל לדבר. "טוב, אז זה בונקר תשע לכל מי שלא היה אז." ליאו אמר בקול צרוד. " 'אז?' " פרסי שאל. אנבת' הרימה לו גבות. "כשנעלמת. בגלל הרה. יונו. ליאו הביא את כולנו לכאן והסביר לנו על ארגו שתיים. ו...." אבל קולה נשבר. פרסי לפחות הואיל בטובו להראות נבוך עכשיו והוא התרכז בליאו במבט שואל מתחנן. ליאו השתעל לידו.

"כן. אז לא סיימתי לחקור את כולו. האמת שאני בכלל לא בטוח שחקרתי את חלקו. אבל... אני כבר יו ד ע איפה הדבר שיעזור לנו, כי... טוב, אני פשוט יודע איפה הוא." פניו העלו סומק והוא זז מרגל לרגל. אבל פרסי נראה מלא הקלה ליד אנבת', שנראתה כמו מישהי שמוכנה להכניס לפרסי אגרוף. המחשבה העלתה לוויל חיוך, חיוך שהתאמץ להסתיר, כי פרסי היה בדיוק מולו. מאז שגילה שניקו היה מאוהב בו המון זמן, כל דבר שמעצבן את פרסי שימח אותו. הוא ידע טוב מאוד שזה תינוקי להגיב ככה, אבל לא היה אכפת לו. "בכל אופן..." ליאו גמגם סמוק מכל המבטים, עשן יוצא מאוזניו. הוא התכופף ברעד לדלת שוויל שם לב אליה רק כשליאו התכופף. "מה זה?" נפלט לו. רק כשכולם הסתכלו עליו הוא הבין שהוא זה שדיבר. הוא הסמיק. ליאו חייך אליו.

"שם אני שם חומרים שאולי אני אצטרך מתישהו." הסביר ליאו בזמן שהוציא מגש אלומיניום גדול. לא, לא אלומיניום. ארד שמימי. " ש ' אולי '? " פרסי שאל בפליאה ובחוסר הבנה. "מי שלא מכונאי," ליאו אמר בחשיבות עצמית מודעת בשעה ששם את המגש על ספסל לבן שהיה מאחורי פרסי. "לא יבין." אבל וויל הבין. הוא עצמו תמיד עשה את זה עם תרופות בערכה ש ל ו מאפולו, שדי דמתה לחגורה של ליאו, רק שהייתה רחבה יותר ונראתה יותר מודרנית. הוא תהה עכשיו לראשונה למה הן דומות כל כך ואם יש קשר בין הדברים. הוא הניח שכן. אפולו בכל זאת בו אלמוות... כשהוא לא בן תמותה. וויל עצר צחוק כדי לא להפר את הדממה הרצינית לשם שינוי מליאו. "טוב, אז קדימה" פרסי אמר בהשלמה. "לך על זה." ליאו הנהן, נשם עמוק והתחיל לעבוד.