"קסם?" שאל וויל באימה. הוא לא היה מסוגל להסתכל על החבר שלו, שבהה באדמה. מבטו של ניקו היה כאוב והוא נראה על סף לברוח למחנה. זה לא מצא חן בעיני וויל. הוא ידע שזה בגלל מה שח'ונסו אמר. הוא הצליח להתגבר על זה במהירות, בזכות מה שקיילה תמיד אומרת לו; אבל ניקו... "קסם?" פייפר שאלה והעירה אותו ממחשבותיו המדאיגות. ג'ייסון לידה הסתכל על וויל בדאגה. וויל נהיה נבוך, ואז ג'ייסון הסתכל על ניקו, ונהיה מודאג עוד יותר. הלב של וויל דפק. הוא ידע שג'ייסון ידבר איתם עוד מעט לפי כל זה. הוא חיבב את ג'ייסון. הוא עזר להם מאוד והרגיש לו כמו אח גדול והוא ידע שגם ניקו מרגיש ככה, אבל לפעמים... טוב, לפעמים זה היה קצת יותר מדי. כשזה קרה, וויל דחה את ג'ייסון בעדינות. ניקו לא; וויל ידע שניקו אוהב את התחושה שמישהו שומר עליו ואחראי עליו לשם שינוי, ו וויל שמח על זה, לכן הוא לא נזף בג'ייסון יותר מדי. "כן," ח'ונסו אמר והעיר אותו מזכרונותיו הנעימים. ח'ונסו הצביע על ניקו, שהסתכל על וויל בתחנונים. וויל עצר בעצמו בכוח רצון גדול מאוד לחבק אותו לנצח.

"לזה שכאן יש - " "ניקו," ג'ייסון אמר בכעס. "יש לו שם." ח'ונסו התעלם ממנו. -..."קסם רב עוצמה. גם לבסתת אצלנו." ח'ונסו ליקק את שפתיו במבט רעב על ניקו. וויל רצה לחסל את ח'ונסו בעצמו, אבל הוא ידע שזה לא יעזור. ח'ונסו אל. מה יעזור כנגדו חצויי מרפא אחד עלוב? "אני... משתמש בזה," לוויל היה ברור מאוד בבטן מתהפכת שח'ונסו התכוון להגיד משהו אחר לגמרי מ ' משתמש,' -..."בשביל האלמוותיות שלי. הפיצוצים של החרטומים המצריים.... טוב - " ח'ונסו שפשף לעצמו את העורף. "אתה רוצח," אנבת' אמרה בכעס גם היא. פרסי שם לה יד על הכתף בחשש וניקו הרים את ראשו דווקא בנקודה הזאת. וויל הבחין שניקו מיד מסתכל על פרסי בהערצה שוב, וליבו נשבר. אבל הוא כבר דיבר עם ניקו על זה. הוא לא יכול ל ה כ ר י ח את ניקו לא להרגיש כלום. היה ברור שניקו עוד קצת מעריץ את פרסי, אם כי וויל הבחין שכ ן משהו השתנה; גם פרסי נעשה לאט לאט לאח גדול מבחינת ניקו, והוא שמח על כך. הוא בחן את ניקו, ואכן, גם עכשיו ניקו הסתכל על פרסי במבט של ' אני סומך עליך שאתה תסדר הכל. ', ולא במבט של... טוב, כן. וויל הרגיש שהוא מטריד את עצמו, אז הוא החזיר את עצמו לשיחה בכוח. אנבת' בדיוק אמרה:

-..."אתה רוצח. אתה... משתמש בדם שלהם בשבילך... בכלל לא אכפת לך גם מבסתת... קראתי עליה. היא טובה. היא אלת החתולים אצלכם." ליאו גיחך. אנבת' התעלמה ממנו, בשעה שקליפסו סיננה לליאו שישתוק. "אתה בכלל לא... המצריים בכלל לא... בכלל לא אכפת לך מהקרב שהחרטומים עושים לך." אנבת' אמרה בזעם. "אתה פשוט רעב. וגם, היה לי חלום. לנו, במחנה. אתה ס ו ח ט את קרטר וסיידי שישתפו איתך פעולה!" היא אמרה כמעט בצעקה. וויל נדרך עם יד אחת על הכתף של ניקו ויד אחרת על הקשת שלו. ח'ונסו נאנח. "מה אני אגיד, אנבת' צ'ייס? את חכמה וצודקת כתמיד." אל הירח אמר. אנבת' שלפה את הלהב שלה כל כך מהר שוויל בקושי הספיק לראות את זה קורה. ניקו בתגובה שלף את החרב שלו אוטומטית. נשמע הקליק של אנקלוסמוס, וויל הריח עשן מליאו, (ככה לפחות הוא קיווה;) ואנבת' זינקה על ח'ונסו, שהיה המום מהאומץ המטופש שהפגינה, ורק בזכות זה אנבת' לא התאיידה במקום. וויל קפץ על אנבת' כדי למנוע ממנה לזנק על ח'ונסו שוב או לחפש אותו בפראות ביער, כי ח'ונסו נעלם שוב ברגע שאנבת' זינקה עליו ב פוף, והם נפלו לאדמה באנקות כאב, שלוויל עבר מיד בזכות היותו בן אפולו לפחות. נראה משום מה שגם לאנבת'. הוא שמח על כך, עד שהיא התחילה להאבק בו לפחות. פרסי נראה חסר אונים.

"וויל - תעזוב אותי - ה ו א ה ק נ י ט א ת כ י ר ו ן! תעזוב אותי, וויל סולאס!" היא צעקה עליו כשנאבקו. וויל נאנק, כי אנבת' הרביצה לו והשתוללה בפראות בנסיונות להימלט. "אנבת'," ניקו אמר בכעס לידו כשהגיע והחזיר את החרב שלו למקומה תוך כדי. הוא עזר לוויל לקום ו וויל נישק אותו על הלחי בתודה וניקו הסמיק מעט אבל חייך לעצמו בשביעות רצון. וויל נרגע. "וויל לא אשם. אל תכעסי עליו." ניקו אמר בכעס. האדמה קמלה סביבו והדשא השחיר. וויל חיבק אותו בכתפיו. "ניקו, אתה כועס בשבילי. זה מתוק, אבל אני בסדר. אני מבטיח לך." ניקו האדים. "אתה בטוח?" הוא אמר בשקט ובדאגה והסתכל עליו בחשש. וויל הנהן בעדינות וליטף אותו. "אני מבטיח." אמר לו והזיז לו את השיער מהראש ונישק אותו במצח. "מבטיח?" ניקו אמר וחייך חיוך עקמומי כשנשען עליו והתכרבל בתוכו, חיוך שוויל למד להיזהר ולאהוב. וויל הרגיש שהלב שלו דופק ופרפרים בבטן, והוא ידע שניקו מרגיש אותו דבר לפי פניו האדומות והוא השעין את הראש שלו על הראש של בן האדס האהוב עליו ביותר. "אני מבטיח." הוא לחש וניקו הנהן ונשם בהקלה עליו ועצם עיניים. וויל בהה בו מהופנט. הנה שוב ההבעה המלאכית. "בסדר," ג'ייסון אמר ו וויל ידע מיד שהוא הקשיב להכל, אבל לא היה אכפת לו. הוא אפילו שמח על כך, כי ככה היה מי ששמר עליהם. "בואו נחזור למחנה, כולם." פרסי נאנח ואנקלוסמוס נעלמה לכיסו. אנבת', זועמת עדיין, שילבה יד עם פרסי והם התחילו לחזור בשתיקה.