"בסדר," כירון אמר בניסיון שווא ראשון ונכשל בו כרגיל לקרוא את כולם לסדר כשוויל וניקו נכנסו בניסיון לא להראות כמו זוג אלא כמו סתם החברים הכי טובים. וויל בחן את החדר. הם היו באסיפה, בחדר עם שולחן הפינג פונג, שלא השתנה כל כך במשך השנים. נראה שאפילו ניקו מזהה אותו, והוא לא היה בו מאז גיל עשר, אם בכלל. וויל הלך לאיזור של ביתן אפולו, עם קיילה ואוסטין. גם הם היו מדריכים. ניקו התיישב עם צוות ארגו שתיים (שעדיין נקרא כך בשביל המחנה, למרות שהספינה כבר הייתה רק שברי עץ בבונקר תשע ולא יותר, לצער ליאו) וריינה ותאליה, כיוון שהציידות קפצו לביקור לעזור להם.

"בסדר! חניכים -" וויל שמע את כירון מנסה שוב. וויל התלבט לרגע ואז שרק, בין אחד הכישרונות המעטים שקיבל מאפולו, משהו שלא עשה מאז היום האחרון ללחימה בגאיה. כירון חייך אליו אחר כך בעייפות ובתודה. וויל השיב חיוך חלוש מעייפות ואז נשען על הספה. החדר השתתק באימה וקונור השתנק. או טראוויס, כי וויל לא זיהה מי מהם זה היה באותו רגע. שניהם היו המדריכים של ביתן הרמס והם ישבו אחד ליד השני. וויל הגניב בדיוק מבט לניקו. ניקו נשכב על הספה מאחורי ג'ייסון וריינה, בטח בניסיון לא להראות, ונראה מלאכי ומתוק ותמים כמו תמיד. וויל חייך. ריינה מידי פעם הסתכלה על ניקו בדאגה ואז היא חזרה להסתכל על כולם. ג'ייסון דיבר איתו בשקט. וויל נרגע והרפה את הגוף. לפחות ניקו בידיים טובות. הוא עצם עיניים. "יופי," אוסטין רטן אליו בדיוק והוא קפץ בבהלה. "בגללך כולנו עוד נהיה חרשים." וויל צחק. "לפחות יש את שפת הסימנים." הוא התבדח. אוסטין החמיץ פנים. "הלוואי שהסקסופון שלי היה פה עכשיו. הייתי יכול לנשוף בו לך את החיים." הוא רטן.

וויל גלגל עיניים לאחיו וקיילה גיחכה. "בסדר. אז מה חדש בביתן הפייסטוס?" כירון שאל את ליאו וכולם השתתקו סופית. חלק חזרו לאכול קרקרים וגבינה. "חשבנו ללכת לבונקר תשע," ליאו השיב כשהוא ליד קליפסו. כולם הסתכלו עליו וליאו חייך, מרוצה בבירור מתשומת הלב. "ולקחת משם כמה דברים שיכולים לעזור. אבל... אנחנו צריכים את האישור שלך קודם." הוא היסס. כירון הנהן. "זה בסדר." הוא אמר וליאו חייך בהיסוס ושילב ידיים עם קליפסו. "מגניב." אמר ונשם בהקלה.

כירון חייך אליו ואז פנה לביתן ארס, עם קלאריס, ופרנק, שישב שם באי רצון בולט ליד הייזל. הפריאטור הגניב מבטים מתחננים מידי פעם לכירון שירשה לו לשבת עם השבעה, אבל זה התעלם ממנו ואז פרנק היה נאנח ומשלב ידיים עם הייזל, שנראתה נבוכה. "כלום. ה י ה ק ו ר ה משהו, אולי אם הביתן שלי היה פחות פוחד מהמצריים האלו." קלאריס נהמה כהרגלה. "פוחד? ביתן א ר ס?" וויל שאל בהלם, ולפי המבטים הלא מבינים וזה שנשמעו קצת גיחוכים של רוב המדריכים נראה שביטא בקול את השאלה שחלפה לכולם בראש. קלאריס החמיצה פנים והאדימה. משום מה נראה לו שהיא פוחדת ממנו.

"כן. גילינו משהו חדש באחד הסיורים שלנו ביער." היא אמרה בשקט לוויל. "מה?" ניקו קם ושאל. הלב של וויל נעצר. הוא הסב מבט וקיווה שהוא לא אדום כולו כמו שהוא מרגיש שהוא. ואז הוא חשב על הפיתרון של ניקו ונשכב מאחורי הגב של קיילה, שהרימה גבה אבל לא אמרה דבר. כולם התבלבלו לרגע והסתכלו לחדר בניסיון לראות מי דיבר. הם נראו מופתעים אחר כך לראות את ניקו, שהתעלם מהם לשמחתו והמשיך להסתכל על קלאריס, גם אם היה אדום כולו והוא רעד. וויל רצה להרוג אותם. חלק יצרו מבטים של 'הוא שוב כאן?' המומים או מזלזלים או פוחדים. הוא נשך את הלשון כדי לסתום את הפה וקמץ ידיים לאגרופים, אבל רתח כולו.

"האש ממשיכה לדלוק הרבה זמן," קלאריס אמרה לניקו בינתיים. "ונראה שהיא לא שורפת שום דבר בו זמנית." "אולי היא ההפך מהבגדים של קליפסו," ליאו נשמע מציע. "כלומר, דולקת אבל לא שורפת אבל היא אש." "זאת לא בדיחה, ליאו" ג'ייסון נשמע רוטן. מנורה הבהבה מעל בן יופיטר. "מי צחק?" ליאו מחה. "הוא צודק" קלאריס אמרה במהירות. "היא באמת נראית ככה." "משונה," פרסי אמר. "אולי יש להם קסם או משהו שיכול לעשות את זה?" "פרסי, אנבת'," כירון אמר במהירות, "אתם הייתם עם סיידי וקרטר הכי הרבה זמן מאיתנו. אתם יודעים אולי על משהו שיכול לעשות את זה?" "טוב," אנבת' אמרה ונשמע מקולה שהיא נזכרת בדברים. "סיידי סיפרה לי פעם על לחש של אש שכמעט הרג אותה."