הבית היה נסתר מעיניה של הייזל בהתחלה. כדי לראות אותו היא הייתה צריכה ממש להתרכז, מה שלמזלה הייתה רגילה אליו מעשיית העירפול. כתובת הירוגליפית הייתה לפניה לבסוף; הם הניחו שכתוב שם בית החיים. סיידי הסבירה שכתוב שם פר ענח', בית החיים, במצרית עתיקה. קרטר הציע שהם ייכנסו מיד, אבל סיידי הנידה בראשה ושמה לו יד על הכתף. "לא כדאי, קרטר. הם עוד לא יודעים עליהם. ועם הפינגווינים ההם של פליקס בכניסה... זה לא יהיה טוב. אני אכנס ואסביר להם בארוחת הערב , ואתה תשמור עליהם עם פריק כאן." היא אמרה. להייזל לא היה מושג קלוש מי זה פריק, אבל קרטר הנהן, באי רצון בולט. "אבל ח'ופו..." הוא אמר. "ח'ופו יוכל לעזור לנו בהסבר" וולט אמר. וולט הלחיץ את הייזל נורא, והיא ראתה שגם את ניקו כשהם החליפו מבטים. וולט ממש הקרין מוות, כמו השאול כמעט. הייזל השתדלה להתרחק ממנו, בנימוס, עד כמה שהיא יכלה. "אפשר לקבל הסבר מה זה השמות המוזרים האלו?" ליאו שאל בעייפות מהדרך. קליפסו הנהנה בשתיקה. קרטר חייך. "כמובן. קשה להבין אותם בהתחלה. ח'ופו הוא בבון עם כוחות רציניים...לא כדאי לכם להתעסק איתו. אבל הוא נחמד וחביב כשאין קרב והוא אוכל רק אוכל שנגמר באו°. פריק זה גריפין שחילצתי פעם. הוא גם נחמד, הם שומרים עלינו מ...פולשים." המילה 'פולשים' עוררה שקט מלחיץ. מאיך שסיידי, וולט וקרטר לא הפסיקו להסתכל לצדדים מידי פעם במתח, היה ברור שרק לא מזמן הסתיים כאן קרב רציני. "טוב, כל עוד הוא לא יאכל אותי, אני חושב שנסתדר" ליאו מלמל בסוף וכולם צחקו בהקלה. "והאמת, שינה בחיק הטבע נשמעת כמו רעיון נחמד" אנבת' מלמלה, עייפה גם היא, ו וויל קרס בעייפות בשק שינה שלו. כולם קרסו אחריו לשקים שלהם והתחילו לדבר ולאכול בנעימים, אבל הייזל בחנה את וויל בדאגה. הוא לא היה עם ניקו, וזה הטריד אותה. ניקו מצידו היה עם ריינה ג'ייסון ופייפר אבל הוא גם הסתכל במבט מוטרד על וויל, באותו זמן שהייזל הסתכלה. הוא הסמיק כשקלט אותה ומיהר לחזור לאכול ולדבר עם ריינה. הייזל החליטה לדבר עם אחיה אחר כך. וויל לא נראה במצב רוח לדיבורים - הוא מיד הלך לישון אחרי סנדוויץ' אחד, וגם הוא והייזל לא בדיוק הכירו. עם ניקו זה יהיה הרבה יותר קל, למרות שגם שם הייזל תצטרך להתאמץ לגרום לניקו לדבר. אבל היא כבר הייתה מומחית לזה, אז היא לא דאגה. עכשיו הייזל תהתה מה שלום כירון עכשיו ולמה מחליטים להחליש את הבני אלמוות שלהם. הייתה לה הרגשה רעה בקשר לעצם נוכחותם כאן בבית החיים...פר ענח', שיהיה. ו וולט הפחיד אותה נורא. פרנק ניגש אליה בסוף בחיוך. היא חייכה אליו חזרה והם נרדמו.