הערת הכותבת:

אז פתאום הבנתי שנטשתי הרבה זמן את ג'ייסון. מיד מיהרתי לכתוב פרק עליו.

הפרק:

למחרת

ג'ייסון התהפך במיטתו, חסר מנוחה מרגשות אשם. ' הוא היה כזה אידיוט. בגללו ניקו סבל ככה וסובל עכשיו. ' איזו נערה הוא מחבב,' חשב על עצמו בלעג. ' אידיוט. אם רק היית עושה אחד ועוד אחד עם פאבוניוס, היית מ ב י ן שזה נער ושבגלל ז ה ניקו היה נסער ככה.' הוא כמעט הקיא ויבב. ' איזה נער הוא מחבב. ' אבל מה הוא מוצא בפרסי? בעיניי ג'ייסון הוא היה די שחצן ולא מודע לעצמו. ואז ג'ייסון נזכר באיך ניקו הסתכל על העיניים של פרסי בחיזיון וחייך לתקרה בחיבה. ' זה חמוד. ' חשב לרגע וליבו התחמם והוא פלט צחקוק ומיד נזף בעצמו.

בהווה, ג'ייסון התעורר שטוף זיעה קרה מהחלום. מה קרה פה? למה הוא חלם על משהו שקרה לפני איזה טריליון שנה? שנה וחצי עברה מאז המסע שלהם בארגו שתיים. מה קורה פה? הוא קם, שפשף את עיניו, התארגן לקראת יום חדש, הרכיב את משקפיו ויצא החוצה לחפש את ניקו. הוא מצא אותו שמח להפתעתו. הוא נגע לו בכתף בעדינות. "ניקו?" שאל והוא הסתכל עליו בשאלה. ג'ייסון חשב שהוא השתנה לגמרי מהזמן של החלום ובטנו התהפכה שוב ברגשות מעורבים. "מה?" ניקו שאל בחשדנות, ידו הולכת לכיוון החרב שלו. טוב, הוא עדיין לא השתנה עד הסוף. ג'ייסון נאנח. "קרה לי משהו מוזר נורא." מלמל במבוכה ובלי להסתכל עליו. ניקו קימט את המצח בחוסר הבנה. "היה לי חלום," ג'ייסון אמר במתח, מחשב כל מילה בזהירות, כי פחד לפגוע בניקו. "כלומר... תמיד יש לי חלומות מוזרים. אבל - " פתח. "תן לי לנחש," ניקו קטע אותו להפתעתו בקול קודר. "זה היה על משהו שכבר קרה?" הוא שאל במרירות. ג'ייסון בלע רוק באימה והנהן.

"ע - ע - על קו - קופידון." הוא אמר בקול רועד ועצם עיניים בחזקה. הם אף פעם לא דיברו על היום ההוא לגמרי. ניקו להפתעתו הגדולה עוד יותר רק נראה מרוצה. "בוא," אמר בן האדס. "אני ו וויל צריכים לדבר איתך." ניקו הסמיק, אבל גרר את ג'ייסון בידו לוויל. הם מצאו אותו מטייל במחנה ונראה שקוע במחשבות עם יד אחת על הקשת שלו בגבו. "וויל!" ניקו קרא ו וויל הרים את ראשו והם התחבקו. ג'ייסון המתין במתח, עצביו מרוטים. איך וויל קשור? "לג'ייסון היה חלום," ניקו אמר בקול מנומנם לוויל על כתפו. וויל קימט את המצח הפעם. "האתה - יודע - מה?" וויל שאל את ניקו, כנראה, וזה הנהן בשמחה. וויל נישק את ניקו על הלחי לאחר מכן, ופנה לג'ייסון, שהבליע חיוך והסתכל עליו בחשש. ניקו נראה מאושר לשם שינוי והוא נשען על וויל במבט מרוחק. "טוב, בוא לביתן האדס, ג'ייסון." וויל אמר לו וג'ייסון הנהן. וויל נתן יד לניקו והם הלכו לביתן האדס. ג'ייסון הסתכל עליהם בשאלה.

"אז ככה," וויל אמר בשעה שניקו דילג בביתן וצחק. ג'ייסון חייך לעצמו ו וויל הסמיק כעת. "אתה - אתה... החלום שלך..." וויל גמגם כשניקו שוב נשען עליו בעיניים עצומות. וויל נשם נשימה רדודה. "הוא... הוא מח'ונסו." ג'ייסון קימט את המצח הפעם. "מה?" שאל. וויל נשך שפתיים. "פרסי צדק בתיאוריה שלו." נראה שוויל אומר את זה במאמץ. ניקו זז באי נחת במקומו ובלע רוק. וויל לא הסתכל על ניקו כשדיבר. "הוא יודע ע - על החיים שלנו והתופעת לוואי ב - בגלל הפיצוצים היא ח - חלומות על העבר שלך." וויל בלע רוק. "על איזה אירוע מהעבר שלך חלמת?" שאל אותו בן אפולו. ג'ייסון היסס. "קופידון." אמר בשקט. וויל הנהן, גם אם נראה בהלם. ניקו היה שקט מאוד כעת. ג'ייסון הרים גבה לעצמו בחשיכה (ניקו לא הדליק את האור ורק הירח האיר מבחוץ). איך וויל יודע על קופידון? ' כנראה שהם החליפו סיפורי חיים, ' חשב לעצמו. וויל משך בכתפיו. "אז כן. זה מה שזה. וזה יקרה לך שוב מידי פעם. אל תיבהל, זה כבר קרה וזה ייגמר ברגע שתקום." וויל אמר בקול אדיש.

ג'ייסון הנהן. "למה אתם לא מספרים על זה לשאר המחנות?" שאל בחשדנות. וויל הסמיק כולו. "כ - כי זה - זה משהו שגילינו אנחנו, ו..." מלמל לעצמו. "ואני לא רוצה..." "להרוס את זה," ג'ייסון אמר בעדינות ו וויל בלע רוק. "אבל וויל, זה חשוב. בטוח לעוד חצויים זה קורה והם לא מבינים. אני מבין את החשיבות של זה לקשר שלכם," הוא אמר ושניהם הסמיקו. ג'ייסון חייך אליהם באהבה והמשיך. "אבל אתם צריכים לשתף את המחנות בזה. אל תדאגו, יהיו לכם עוד דברים כאלה בהמשך." אמר ברוך. וויל משך באף וניקו נראה מהוסס. ג'ייסון ניגש וחיבק אותם בעדינות. "בואו." אמר. "נגיד עכשיו לכירון ונבקש שידברו על זה באסיפה הבאה." וויל הנהן בהיסוס והם יצאו החוצה.