וויל סיפר להם בכניעה ובהשפלת ראש לאדמה על כל מה שקרה לו ולניקו בחודשים האחרונים. אנבת' הקשיבה בדממה. לידה עמד פרסי, בעלה. פרסי, בעלה. היא עוד הייתה בהלם מכך ולכן הייתה שקטה באחרונה באופן יוצא דופן ולא הפסיקה לשחק עם הטבעת החדשה שלה כאילו שנפלה אליה מהירח ולא הושטה אליה בתחתית האגם של המחנה. "אז ידעתם על זה כל הזמן ולא סיפרתם לנו?" רטן ליאו ליד קליפסו והעיר את אנבת' ממחשבותיה בחזרה להווה. וויל חייך אל ליאו במבוכה וסומק עז הציף את לחייו. ניקו זז לידו באי נחת מרגל לרגל ולא הסתכל עליו ועליהם. הדשא השחיר סביב בן האדס. "העיקר שהם מספרים עכשיו," ג'ייסון אמר ושלח מבט נוזף לליאו וניצוצות יצאו לו מיד ימין. ליאו השתתק במהירות ואנבת' הבליעה חיוך. "אז צדקתי," פרסי אמר לידה ונשמע המום. "ח'ונסו יודע עלינו הכל מהכל, והוא... משתמש בזה נגדנו." וויל משך בכתפיו. "כנראה." השיב לו וויל לאחר מכן. "היו לי כבר חלומות כאלו," ליאו אמר בשקט, כמו לעצמו. "יש לזה תרופה, סולאס?" הוא שאל בקול רם יותר את וויל, שהחמיץ פנים כי ליאו כמעט צעק את דבריו. "לא," וויל הודה. "אבל אנחנו יכולים להתחיל לחקור את זה במרפאה." הוא מיהר להוסיף כשעשן יצא מאחת מאוזניו של ליאו. "רעיון טוב," אנבת' הסכימה עם וויל במהירות כדי למנוע ריב. אסור שהם יתפלגו עכשיו. "אז נשאר רק לדבר על זה באסיפה הבאה. מצויין." תוכנית התחילה להתגבש בראשה. "וצריך לחטוף את ג'ז המרפאת המצרית ההיא. אז איך אנחנו עושים את זה?" היא שאלה. "אולי כדאי שנלך לביתן האדס?" ניקו אמר במתח. "שם יותר בטוח לתכנן דברים כאלה." עיניו של ניקו שוטטו במחנה במתח ואנבת' עקבה אחרי מבטו והבינה.

החצויים התחילו לצאת לאימוני הצהריים או לארוחת צהריים, מדברים בעליזות וחלקם משחקים בידיהם גם בנשקים שלהם בזמן שדיברו עם חבריהם. אנבת' הנהנה בהתפעלות לניקו. נראה שהוא חכם כמעט כמוה, מה שמשונה, כי הוא לא בן אתנה, אבל הוא שרד ולבדו מחוץ למחנות המון זמן. אולי זה עשה משהו. הם נכנסו לביתן האדס וניקו הדליק את האור, שהיה בצבע לבן נעים כמו אור הירח. אנבת' חייכה בזמן שכולם התיישבו במיטות הפנויות וניקו ו וויל הלכו למיטה של ניקו בטבעיות כזאת וכתף אל כתף, שלאנבת' הייתה הרגשה שהם בילו פה ביחד קצת יותר מהם. "טוב," אמר ליאו ונדנד את רגליו במהירות כמו ילד קטן. קליפסו נשכבה על המיטה שלהם ובהתה בתקרה. ג'ייסון עופף למיטה שפייפר בחרה להם, העליונה וגיחך אחר כך לפייפר, שמלמלה "התגעגעתי אליך, דינמו" כמו לעצמה ונישקה אותו על המצח לאחר מכן , כראוי לבת אפרודיטה.

"אז צריך לחטוף את ג'ז המצרית. רעיונות?" ליאו שאל. דממה השתררה בביתן.