אנבת' רצתה להירדם. עברו יומיים מאז הציידות הגיעו והמחנה חזר למצב הרגיל פחות או יותר שלו, רק שהן עדיין היו פה וכך גם פרנק והייזל. אבל עכשיו היא הייתה לצערה ביער, ו וויל הדריך אותה שוב ושוב על אותם דברים שכבר ידעה מגיל שבע. (האמת שהיא לא בטוחה מאיזה גיל לגמרי, אבל נזרום.) היא הייתה משוכנעת גם שהוא יודע שהיא יודעת את זה גם ועושה את זה רק כדי לצאת מידי חובה ומעונש, וזה מה שבאמת עיצבן אותה. היא ידעה שהוא הסתבך עם כירון לאחרונה כי נרדם בדייט עם ניקו להמון זמן ביער ולא היה במרפאה כמדריך; אבל ל מ ה ה י א חייבת להיות הפיצוי? וזה לא כאילו שכירון באמת כועס עליו. או מתישהו בכללי בכל האלמוותיות שלו, ואנבת' מכירה אותו מאז שהיא קטנה. -... "ואל תשכחי לסייר דרך אגרוף זאוס. ותיזהרי מהמבוך של דיידלוס - " וויל אמר במהירות והתנשף כשהלכו בדיונות החוליות היער כשהוא מחזיק את הקשת שלו בהיכון ונראה מודאג וחיוור לאור הירח שזרח מלא מעליהם.

"אני יודעת, וויל" היא קטעה אותו בעצבים לא אופייניים לה. היא הייתה מותשת ורגליה דאבו כמעט כמו בטרטרוס. וויל הסתכל עליה מודאג ועייף. הוא נראה חמוד כל כך שזה מוסס את העצבים של אנבת' והיא התרככה בלית ברירה. כשהמצריים היו שקטים, כירון פקד כל פעם על זוג אחר (לאו דווקא בקטע רומנטי, לצער חלק המחנה) לפטרל ביער כדי לוודא שהכל בסדר. ו וויל היה זה שהדריך לפעמים את החניכים ואמר להם מה לעשות. היום פרסי ואנבת' פיטרלו ובפעם הקודמת אלו היו ג'ייסון ופייפר. בפעם הבאה לפחות אלו יהיו וויל וניקו, וניקו חיכה לזה בקוצר רוח. אנבת' ראתה את זה. כל פעם כשמישהו יצא ליער עם וויל ניקו הסתכל עליהם בקנאה וצער. הבאים בתור אחרי וויל וניקו הם ליאו וקליפסו.

"ואם תראי את ניקו..." וויל היסס בשמו. "תגידי לו לבוא אליי לביתן לעזור לנו." ביתן אפולו פיטרל כל הזמן לחפש פצועים ביער. לכן וויל היה מותש, כי הם גם עבדו במרפאה בנוסף ו וויל גם היה מדריך ראשי לביתן שלו. אנבת' ריחמה על ביתן אפולו ועליו עקב כך. לוויל ולניקו כמעט לא היה זמן להיות יחד בגלל זה עכשיו והם היו זוג חדש וצעיר. וויל ניסה לפצות על זה בדייטים פה ושם; ולכן הוא נרדם בפעם האחרונה וקיבל יומיים מלאים בלי הפסקות מלבד אוכל בחדר אוכל ושינה בזמן שביתן אפולו ישן ובלי פעילויות מחנה עד תום היומיים האלה. וויל היה חצויי חיוני מאוד למחנה, ואנבת' ריחמה עליו בכל מאודה כשראתה את כירון כועס עליו. כירון כמעט אף פעם לא כועס, אם בכלל. אולם בגלל המצב הרע עם המצריים אולי זה שינה משהו. אנבת' ידעה שהקנטאור שלה מודאג ולחוץ מאוד משיחות אישיות שלהם.

אך וויל ביצע את העונש בהצלחה ובלי תלונות ועכשיו הוא ניסה להרשים את כירון שוב. אנבת' הנהנה כעת כל זמן שהיה צריך, מתעלמת מההיסוס שלו בכוונה תחילה. "לביתן שלך?" שאלה בהבנה אחרי שהשלימה עם העניין שהיא הפיצוי, גם אם הייתה על סף להזדחל לאיזו פינה טובה ביער ולהירדם. וויל הנהן. אנבת' הנהנה גם היא ושמה לו יד על הכתף. "אני מבינה שזה הצליח." אמרה לו והתאמצה לא לחייך. וויל הסמיק ואחז במחרוזת החרוזים שלו מהמחנה. אנבת' ראתה אז שיש לו כמחצית מכמות החרוזים שיש לה, וזה הדהים אותה מעט.

היא ידעה כבר גם שכשוויל ממש לחוץ הוא אוכל אותם; כלומר עכשיו הוא קצת לחוץ. "בערך." וויל גמגם והחזיר אותה להווה, סמוק. "עוד לא היינו... את יודעת, שנינו ע - עם כל הביתן ש - שלי." אנבת' חייכה חיוך רחב והנהנה בשנית. היא חיבקה אותו. "אתה מקסים לניקו וכאדם," אמרה לו ישירות. וויל התנשף. "באמת?" שאל באגביות, אבל אנבת' ידעה שהוא רוצה תשובה אמיתית. אנבת' חייכה וליטפה אותו כשהיא מהנהנת. "כן. כולנו חושבים ככה. אני שמחה שהצטרפת אלינו ושאתה אוהב את ניקו." אמרה לו בחיבה והידקה את החיבוק.

וויל צחק. "כי אני מרחיק אותו מפרסי?" הוא עקץ אותה. אנבת' גיחכה וקמה והסתכלה עליו באהבה. וויל חייך לאופק היער בשעשוע ואנבת' שמחה לראות שגם עיניו הכחולות המדהימות נוצצות. היא שיחקה בשיערו הבלונדיני בחיבה. "לא. כי זה עושה לו טוב. הוא מבריא מיום ליום. וגם לך זה עושה טוב." אמרה לו בכנות וליטפה אותו בזמן שגיחך. "הממ," הוסיפה בקול מהורהר - בכאילו בזמן שוויל שוב היה נבוך והנהן. "וא ו ל י גם כי אתה מרחיק אותו מפרסי. אולי." הם צחקו, וזה היה נחמד. אנבת' הרגישה כאילו שיש לה ילד חדש. לפעמים היא העמידה פנים שהיא ופרסי כבר חיים בבית משלהם וכל שאר השבעה (בסדר, חוץ מקליפסו, כי זה כבר היה מ מ ש מוזר) הם הילדים שלהם שהם האחראיים עליהם, ובמיוחד על וויל וניקו, שהכי היו צריכים השגחה, כדי לא להיתקל בהומופובים ולצאת לדייטים כמה שיותר בחופשיות. אבל כולם שמרו עליהם בשבע עיניים, וסערות, אם להביא בחשבון את ג'ייסון, שהיה נסער בתרתי משמע אפילו קצת אם מישהו העז להגיד אפילו בדיחה ברוח טובה על זה. אפילו ליאו כבר לא העז לצחוק על זה לידו והיה רציני (עד כמה שליאו יכול להיות רציני לפחות) איתו כל פעם כשהיו עם וויל וניקו.

וכל שאר השבעה היו אחים שלהם. אנבת' אהבה את המשחק הזה וגם פרסי. כמדריכה ראשית של כל המדריכים האחרים גם וגם עם וויל איתה בתפקיד הזה, זה הרגיש מספיק קרוב לאמיתי. "בסדר." וויל אמר בחיוך. "לך להדריך." אנבת' אמרה לו בחיוך גם ו וויל חייך והלך. אנבת' הלכה מאושרת לפרסי וסיפרה לו על השיחה.