הם ראו המון קומות. אנבת' הכי אהבה את הספרייה שם. עד שהם ראו אותה היא בהתה במסך במעורפל, אבל כעת התעוררה כי פרסי משך בשרוולה במכווון והצביע לה למסך בחיוך. הספרייה נראתה מדהים יותר מכל ספרייה שהיא ראתה בחייה, (והיא ראתה המון, כבת אתנה וכאדריכלית האולימפוס): כוכבים היו בספרייה בתקרה ונראו כמו החלל עצמו, והריצפה הייתה מעוטרת בציורי יער ואדמה. "גב ונות," אמרה להם בשקט המתוח שנוצר בשעה שצפו במסך בעניין ובעיניים פתוחות כל הזמן, כמו מפחדים למצמץ ואז לפספס דברים. "אלו אלי השמיים והאדמה אצלם." כולם הנהנו בפליאה מהמראה. כמה חרטומים שוטטו לפתע בספרייה בטלוויזיה הקטנה שלהם, מחזיקים לעיתים מה שנראה כמו איש קטן מחימר ושמים אותו על המדף ליד חבריו ולאחר מכן הולכים לדלת היציאה, מפהקים ורוטנים. "זה שידור חי?" פייפר שאלה ליד ג'ייסון, לא מתיקה את עיניה לרגע מה"מסך" הקסום. ליאו הנהן. בת אפרודיטה השתתקה בפליאה נוספת כעת. "תראו," פרסי אמר והצביע ביד רועדת למסך עכשיו. נערה הגיעה למסך וריפאה שם מישהו פצוע. וויל התקרב כדי לראות יותר טוב. "זאת היא, אני מוכן להתערב איתכם." אמר וויל. כולם הנהנו בהסכמה. אפילו ליאו לא נראה כרוצה להתבדח לשם שינוי מכמה שנראה שאפילו הוא הבין שהרגע רציני וחשוב. לפי תנועות השפתיים של מי שנפצע במסך שדיבר כעת, למרפאת החרטומה הצעירה קראו ג'ז. "אז נחטוף אותה," אנבת' אמרה בעוד המסך נסגר ונהיה שוב כולו בצבע ארד. אנבת' הצטערה על כך, כי היא התחילה להתגעגע לספרייה שלהם. "נביא אותה למחנה החצויים. ונכריח אותה לדבר בדיבור הקסמה של פייפר. הם לא יצפו לזה, הם לא יודעים עלינו כלום בניגוד אלינו." "אלא אם כן," פרסי אמר במתח בזמן שליאו וקליפסו סחבו את המסך בחזרה לבונקר תשע במאמצים ואנקות רבים וליאו מקלל בספרדית וקליפסו בשפה זרה לאנבת', "הוא משתמש בכך שהוא אל הירח בידע שלו עלינו להם." וויל הצטמרר. ניקו נהיה ירקרק.

"בואו נקווה שלא," אנבת' אמרה בקוצר רוח לפרסי והשתדלה לא לגלגל עיניים למען וויל וניקו, שבבירור שנאו את התיאוריה הזאת. הוא תמיד יהיה מוח אצה? היא התאפקה לא לקלל בעצמה בשביל דוגמא אישית. "בסדר," ליאו חזר והתנשף. הוא נשען על קליפסו, שדחתה אותו והוא נשען על עץ בתשישות. "בואו נלך לבקש אסיפה מכירון שנדבר על זה." "לא יכול," וויל מלמל אז ונהיה חיוור. "עסוק." הוא לא הסתכל עליהם בעיניים, אבל במיוחד לא על ניקו. אנבת' התמלאה התרגשות. הוא הולך לעשות את זה. הוא ת מ י ד מגיע לאסיפות, אפילו כשהוא קצת חולה, בגשם, בשמש ובשלג. זה הולך לקרות. אנבת' תהתה כעת במתח איך הביתן שמוקף בפרחי היקינתון יגיב. סביר להניח שברוגע. אפולו עצמו ככה.

וויל נראה מיוסר כעת והיא ניסתה לחייך אליו בעידוד, אבל הוא התחמק ממבטה והסתכל לאופק. עיניו ברקו. "בסדר," פרסי אמר, מבולבל גם הוא מהתפנית. "אז בואו מי שיכול." הם קמו ואנבת' עזרה לליאו ללכת, כי הוא היה תשוש ונראה על סף דמעות וקריסה לשינה לנצח ביער.