הערת הכותבת:

אז מצאתי דרך כן להמשיך את הפאנפיק דרך הפלאפון, לפעמים יפורסמו אולי פרקים לא טובים, אני אשתדל לציין כשזה יקרה

בכל אופן אשמח לכוכבים ושתהנו!(: ושבת שלום

הפרק:

אנבת' השתרעה על הספה בשיעמום ששמחה להרגיש לשם שינוי על יד פרסי והם שילבו ידיים כשסאלי מסתכלת עליהם באהבה מדי פעם ואז חוזרת לבשל (מה שהריח כמו תבשיל בשר וסלט ועוגיות חג המולד), בשעה שוויל וניקו שיחקו במונופול של המשפחה כמו ילדים קטנים ואנבת' חייכה למראה חיוך מעורפל בזמן שפרסי בהה בטלוויזיה, ששידרה בעיות עם השלג עם המכוניות שנתקעו בכביש ונהגיהן יצאו מהן במבט מוטרד בחדשות. אסטל הקטנה הייתה בעגלון שלה או איך שלא קראו לזה וצחקה מדי פעם ומחאה כפיים באושר לצלילי מוזיקת חג המולד שפול השמיע בעקשנות למרות המחאות של סאלי שוויל וניקו עוד לא יהיו במצב רוח לזה אך בן התמותה התעלם מאישתו באומרו שאם כבר, זה רק ירים את מצב הרוח של כולם ואז הייתה הפסקה לרגע עד שסאלי שוב הייתה מתחילה להתלונן וחוזר חלילה. פרסי נטש את הכתבת בטלוויזיה עכשיו, שעברה לדווח על משאית שנתקלה ועל מחלצים שבאו להציל את הנהג המסכן ובן פוסידון חזר עכשיו לשחק עם וויל וניקו ופרסי צחק פה ושם והזכיר קצת את אחותו כך והדבר העלה לאנבת' חיוך חלוש של עייפות בערב.

לפתע ניקו הניח את החייל שהחזיק למשחק המונופול בבת אחת על השטיח והשתעל המון פעמים ובכבדות ופניו נהיו אדומות. אנבת' בהתה עכשיו במעורפל בטלוויזיה, ששידרה חדשות. "אתה בסדר, חמודי?" סאלי מיד שאלה את בן האדס ואכשהו כבר הייתה מאחורי הזוג והסתכלה על ניקו בדאגה כאילו שגם הוא הבן שלה, מה שחימם לאנבת' את הבטן. היא דאגה לרגע בהתחלה מה סאלי תחשוב על ניקו ו וויל, אבל נראה שבכלל לא אכפת לה ובקטע טוב. "כן," ניקו ענה לה בקול צרוד והסמיק, כי וויל מיד נתן לו יד ונראה מודאג. וויל וניקו כבר לא חששו להתנהג בבית של משפחת ג'קסון ובלופיס בחופשיות; המחסום נשבר בכל הארוחות. "סתם שיעול קטן." ניקו המשיך את המשפט אך אז הוא השתעל שוב ובאותו האופן. וויל תפס לו מיד בכתף אחת בעדינות והניח לו יד שנייה על מצחו כשהוא עוזב באחת את החייל שהחזיק גם הוא. ניקו האדים כולו. פרסי הפסיק לשחק אז והסתכל עליהם גם במצח מקומט. בן הפוסידון נראה שקוע במחשבות. "יש לך חום." וויל אמר בקול מבוהל עכשיו והלב של אנבת' פרפר בבהלה. ניקו לא מחוסן לכל הדברים שהם מחוסנים אליהם כי הוא נולד במאה הקודמת, לא? הוא לא י ו ת ר בסכנה מהם עקב כך? היא עברה לישיבה והסתכלה על הזוג עכשיו גם היא בדאגה. "אני ב ס ד ר גמור," ניקו אמר בעקשנות, אבל הוא נשען על השטיח העבה והאדום - לבן בעוצמה כזאת שהיה ברור שהוא מעמיד פנים. בן האדס נראה מיוזע כולו והוא נשם לאט ובכבדות ונרעד. פניו נהיו ירקרקות מדי פעם, אך לחייו של ניקו האדימו באחת כולן שוב כשוויל בדק אותו במקצועיות עם ערכת הרופא שלו שהייתה תלוייה על מותניו ואנבת' חייכה חיוך רחב אל פרסי, שהחזיר לה חיוך מוטרד כמעט כמו של הנהגים המסכנים בטלוויזיה שנתקעו בשלג שעה שהסתכל אל המטבח כשוויל מלמל בינתיים מונחים רפואיים שלא הבינה (אפילו שהם היו ביוונית עתיקה) וניקו נראה נבוך כולו ובן האדס הסתכל על אנבת' כשהוא נבוך ומשדר אליה במבטו ' הצילו! '.

אנבת' ניגשה אל הזוג הצעיר בצעדים איטיים בכוונה בשבילם ותמכה בניקו בזמן הבדיקה כי ניקו נראה אומלל כשוויל נגע בו בכל מיני מקומות עם כל מיני מכשירים קטנים ובדק לו לחץ דם. אבל ניקו לא העז לזוז, למרות שנראה שהוא רוצה בכך מאוד. הוא נרתע קלות וצווח חלושות כל פעם כשוויל נגע בו עם מכשיר רפואי כזה או אחר ואז חזר בלית ברירה קדימה בשטיח האדום לבן כשוויל הסתכל עליו במבט מצמית. "חשבתי שאת ג'ייסון לרגע." ניקו מלמל כשהוא מטושטש באכזבה כשאנבת' הגיעה אליהם ואנבת' חיבקה אותו בהבנה. "זאת המחלה." היא אמרה לו בעדינות. ג'ייסון היה בכלל במחנה החצויים. ניקו הנהן בעגמומיות והסתכל לחלון בטשטוש שהיה מאחורי הספה הלבנה בצבע קרם נעים לעין, שם גברת אולירי בחוץ שיחקה בעליזות במקל ענף ענקי על השלג העבה והרעידה עץ בראש מסכן עם כל צעד שעשתה. ניקו שוב נהיה ירקרק למראה גברת אולירי קופצת בעליזות ונובחת נביחה חזקה כל כך שאנבת' שמחה שבני התמותה לא יכולים לשמוע את כלבת השאול והוא מיהר להתמקד בוויל שוב ולהיתמך באנבת'. לאחר מכן ניקו השמיע מפיו רעש לא מעודד כל כך ועצם את עיניו ונשם בכבדות. אנבת' קימטה את מצחה בדאגה ותמכה בניקו חזק יותר וקיוותה שוויל יסיים את הבדיקה מהר.

"קר מאוד," סאלי אמרה עכשיו בקול אימהי ורך וניגשה אליהם עם שמיכה חמה ועטפה איתה את ניקו אחרי שעקבה אחר מבטו של ניקו והסתכלה על בן האדס במבט מודאג אחר כך כשהתרחקה. פרסי החמיץ פנים כשעשתה זאת ואנבת' הבליעה צחוק. פרסי בטח הרגיש נטוש. "אתה לא לבוש טוב, חמודי." סאלי אמרה בשקט לניקו אחרי שבחנה אותו וליטפה אותו בעדינות עם מבט בוחן. ניקו לבש סוודר חג מולד בצבע שחור וג'ינס חורף שחור גם הוא. הוא הסמיק כולו שוב כשסאלי דיברה אליו, כי וויל הסתכל עליו באותו מבט מודאג כשלה, אם לא יותר. "אני - א - אני ב - בסדר." ניקו גמגם. הוא הסתכל בתחינה ובבהלה על אנבת'. "כן," אנבת' אמרה בהבנה וליטפה אותו בעדינות לאות שהבינה וכדי לעודד אותו. "אולי ניקו רק צריך לנוח?" אנבת' הציעה וניקו הסתכל עליה בתודה. "כן," וויל הסכים איתה והחזיר את הסטטוסקופ שלו לערכה הלבנה. אנבת' חשבה שהערכה שלו דומה מאוד לערכה הקסומה של ליאו. אולי ב א מ ת יש בונקרים נסתרים לכל הביתנים ביער? ליאו מצא את הערכה ש ל ו בבונקר תשע. אנבת' תורה על מסע חיפושים כשיחזרו. כמדריכה ראשית מאוד של כל המדריכים, היא ו וויל יוכלו לעשות זאת. התרגשות עלתה בה כשחשבה כמה (במידה והבונקרים קיימים) הם יוכלו לעזור בקרב נגד המצריים וח'ונסו ובכל הקרבות העתידיים.

מצד שני, אנבת' נשמה בהקלה עכשיו. אם בן א פ ו ל ו מסכים איתה בדבריה, הכל בסדר. "הוא רק צריך נקטר, אמברוסיה ומנוחה." וויל המשיך בדבריו ואנבת' הרגישה לרגע במחנה החצויים בגלל המשפט וליבה נצבט מגעגועים לבית ש ל ה. היא קיוותה שחבריהם נהנים בחופשת החורף שלהם כמוהם ותהתה בעצב מה הם עושים עכשיו. כירון בטח מגניב שלג כמו בכל שנה בחופשת החורף אל תוך המחנה, כדי שהחצויים ירגישו את החג; מר ד' ממשיך לשגע את כולם; ביתן הרמס בטוח תכנן מתיחות אדירות בשביל החג כרגיל; יש עצי חג המולד בכל פינה; אנבת' נאנחה. "מה זה נקטר ואמברוסיה?" פול שאל בקול מוטרד והסתכל על ניקו במבט בוחן והחזיר את אנבת' לחג שהיא נמצאה בו. בן האדס נמנם עכשיו על ברכיו של וויל ולא נראה מודע לאף אחד חוץ מאל בן אפולו, שליטף אותו בהיסח הדעת בשערו השחור והחלק. נראה שניקו מרגיש יותר טוב בזכות הטיפול שקיבל. הלב של אנבת' התחמם שוב למראה החמוד והיא הרגישה מעט טוב יותר. "אלו תרופות החצויים, אדוני." היא אמרה עקב כך בעדינות לפול ובסבלנות ומתחה את ידיה למעלה כשהיא מרגישה כמו בת - תמותה רגילה באופן משונה. פרסי שילב את ידיו ועבר לעמידה והסתכל על אנבת' במבט זהיר, כשהוא מזהיר אותה כך לא לחשוף לאביו החורג יותר מדי מעולמם של החצויים. "ו וויל בן אפולו. הוא הכי מבין בזה, במיוחד כשזה החבר שלו." היא אמרה את זה בשעשוע בליבה אחרי הסתכלות מהירה על פרסי לאות שהבינה את המסר, ו וויל נהיה וורדרד כולו ושלח לה מבט מרוגז. אנבת' צחקה ופול טפח על כתפו של וויל בחיבה במצח מקומט ממחשבות. "וויל," ניקו מלמל כעת מתוך דמדומים את שמו והסומק בלחייו של וויל העמיק. סאלי ואנבת' החליפו מבטים מודאגים ומשועשעים גם יחד. ניקו מלמל באיטלקית אחר - כך כמה דברים שלא הבינו כולל את השם של וויל כמו אז במרפאה אחרי החטיפה שלו, ואז התחיל לנחור, אולם בן האדס חייך מתוך שינה כאילו שהוא חולם חלום נעים, לשם שינוי. וויל הסתכל אל הקיר הלבן שהיה מולו ומאחורי אנבת' וניקו בדאגה ואנבת' החליטה לתפוס פיקוד עכשיו. נראה שוויל לא מסוגל יותר לעשות כלום. היא הרימה את ניקו בידיה וזה נאנק במחאה ופקח את עיניו במאמץ והתאמץ להתמקד באנבת' בעיניו השחורות הטובות. לאנבת' נכמר הלב למחשבה שככה זה היה לניקו בוודאי גם ב ט ר ט ר ו ס - ניקו בטח פ ק ד על עצמו להמשיך ללכת, גם כשסבל ממימי נהר פלגתון או כשסתם לא הרגיש טוב. ל ה לפחות היה את פרסי, שלא לדבר על בוב ועל בוב הקטן. זה לא היה הוגן. בנוסף הוא גם נחטף על ידי הענקים במקום להגיע אל השערים. איפה הצדק פה? ליבה רתח. דמעות כעס צרבו את עיניה מחוסר הצדק.

אנבת' חייכה אליו בעידוד עקב כך, דבר שהייתה עושה בכל מקרה. מאז שהפסיקה להירתע ממנו, היא גילתה כמה ניקו נחמד, חמוד ומתוק קטן ומהוסס. היא התחילה כמעט מיד לעזור לו עם ג'ייסון בקשר לוויל כמה שיותר ולהעלות לו את הביטחון העצמי והם אף ניסו לגרום לו לבטוח במחנה החצויים שוב ובכללי באנשים. ג'ייסון בעיקר עזר לו עם וויל. אנבת' מיהרה להפסיק לחשוב על זה, מאחר והיא חזרה להתגעגע הבייתה שוב בעקבות הזכרונות והמחשבות, בעיקר לכירון, שהיה יכול לתת לה בהחלט עכשיו איזו עצה חכמה ותה חם עם חיבוק אבהי מעודד וחיוך ששמר תמיד רק לה. "הכל בסדר." אנבת' הבטיחה לניקו עכשיו בקול רך וזה נהיה ירקרק קלות כשיצבה אותו בעדינות. "אנחנו לוקחים אותך לישון שוב. וויל טיפל בך מקודם." ניקו בחן אותה מלמעלה למטה באיטיות, כמו מנסה לתפוס אותה בשקר, דבר ששוב גרם ללב של אנבת' להיצבט. המצב הבריאותי והנפשי של ניקו השתפר בהדרגה בחודשים האחרונים, אבל לא לגמרי. אולי ברבע. אחרי שבחן אותה ניקו הסתכל אחורה במאמץ כשהוא נתמך בה ואנבת' עוזרת לו בעדינות. הוא ראה את כולם מסתכלים עליו בדאגה, וויל חייך אליו חלושות כשהוא עדיין סמוק מאנבת' וניקו הבין וחזר להישען על אנבת' ולנחור. אנבת' הגנה עליו בעדינות היטב בידיה שלא יזוז בגלל ההליכה והלכה איתו לאט והם החלו ללכת אל החדר של וויל וניקו כשסאלי ממלמלת לעצמה דברים שלא הבינה מאחוריהם בגלל המרחק שהיה בינהן וזה שהיא לחשה לעצמה את הכל ופול לקח את אסטל הקטנה שהסתכלה עליהם בתהייה מתוקה אל המיטה שלה. אנבת' תהתה מה א ס ט ל חושבת עליהם ומה ה י א תחווה כשהיא תהיה גדולה, בעוד שלוש עשרה שנים פלוס מינוס, לרגע. ואז אנבת' החליטה לעזוב את זה. היו לה מספיק צרות גם בהווה. היא הסתכלה על החצויי הצעיר בדאגה וליטפה אותו עכשיו. ניקו התעורר מדי פעם והשתעל בכבדות, מה שלא מצא חן בעיניה ואנבת' ראתה שוויל מתכווץ בכל פעם שזה קרה. היא נשכה את שפתיה. הרגשה לא טובה התחילה להתפשט בתוכה. ' זאת בסך הכל שפעת,' אנבת' אמרה לעצמה. ' ועכשיו גם מתחיל שיא החורף. ניקו יהיה בסדר.' אז למה מילא אותה חשש כזה?