כולם סיימו לדבר ופרסי הלך בשמחה לאגם אחרי שחיבק את אנבת'. הוא התיישב על החול ואז החליט להיכנס למים. הוא נכנס וסתם שהה שם, כשהוא חושב על השנתיים האחרונות. המכתב ההוא מאבא שלו בסוף המלחמה בקרונוס. 'התכונן.' ופרסי גילה כרגיל כמה דביל הוא היה. אם הוא רק היה לוקח את זה קצת יותר ברצינות. לבסוף נמאס לו מהשקט שהיה מתחת למים והוא יצא בחזרה לחוף,  כדי לגלות את וויל וניקו מכורבלים ו...טוב, מתנשקים. פרסי קפא. הוא לא חשב על זה כבר שנים. הוא נזכר במה שניקו אמר לו בסוף המלחמה, אבל... אלים, זה מביך. הם מיהרו להתנתק ואז הם נפלו בצורה מביכה. "אמהמ...." ניקו התנשף, אדום כולו. וויל ניסה לדבר שוב ושוב ללא הצלחה כך שהוא נראה כמו דג מחוץ למים. "קצת פרטיות, פרסי" ניקו מלמל, עדיין אדום. "ברצינות, אני לא עושה את זה לך ולאנבת' -" פרסי זז במבוכה ענקית. וויל השתעל. "כן, יופי, הבנו שהיית מאוהב בו. אז מה אתה עושה פה, פרסי?" וויל אמר. פרסי עצר חיוך בכל הכוח כשראה איך ניקו מתפתל ונבוך מכדי להסתכל על מישהו מהם. הם באמת היו חמודים, ו וויל לא הלך להיות מובן מאליו לניקו בבירור. "טוב, אני בן פוסידון, אתה יודע" פרסי אמר בקלילות. "קפצתי למים." "כמו דג" ניקו הצליח להגיד ולהסתכל עליו בחיוך חלוש. פרסי חייך והנהן בהיסוס. "כמו דג. ושחיתי ו...מה אתם עשיתם פה?" הוא שאל בפה יבש מרוב לחץ. ניקו קרס לישיבה ונתמך בוויל. וויל בלע רוק. "אנחנו... אממ...מה זה בכלל עניינך?" וויל גמגם. פרסי השפיל את מבטו. "סליחה," הוא לחש. היה אפשר לחתוך את המתח בסכין. וויל וניקו הסתכלו אחד על השני. וויל חייך חיוך רחב בעיניים נוצצות לניקו וניקו נשם עמוק ונראה כהולך לחבק את וויל. פרסי השתעל והם זזו כמו מתוך חלום עכשיו. "אז יש אסיפה היום בערב. הביתן שלך מצא משהו, וויל, לא?" פרסי שאל את וויל בלב דופק. וויל מצמץ והנהן וגירד בראשו. ניקו נרתע ממנו ונפל למים ואז השתנק מהם. פרסי תהה לראשונה עכשיו אם ביאנקה ידעה על אחיה הקטן. ומריה. בהנחה שניקו לא ירצח אותו אחר כך על עכשיו, הוא יכול לשאול אותו בהזדמנות. 

"אממ, כן. כן. יש משהו... מצאנו משהו." וויל מלמל ומחה זיעה מפניו ורעד. פרסי הנהן, מנסה להתעלם מזה עד כמה שהוא יכול. "והמחנה ממשיך להילחם." הוא אמר בלהט. ניקו צחק בשקט לפתע. "ולשלוח את המפלצות לטרטרוס! שם מקומם!" אמר והדגים כמה תנועות לחימה בחרב שלו. פרסי ריכך את מבטו והנהן באישור. ניקו הסתכל עליו בחיוך, חייך ורקד ריקוד קטן עם וויל והזכיר לפרסי לרגע את פעם. ליבו נצבט. "ולהראות להם מה זה." ניקו התלונן לוויל ונשען עליו בעיניים עצומות. וויל חייך בהיסוס וליטף אותו כשהוא מהנהן. הלב של פרסי נכמר מכמה שזה היה חמוד. "כן. באימ אמא שלהם." וויל אמר בקול צרוד משום מה בלי להסתכל על פרסי וניקו צחק. פרסי חייך. זה היה מרענן. "נכון." הוא הלך וחיבק את ניקו ופרע לו את השיער. ניקו צחק שוב והמשיך לעשות תנועות לחימה בצירוף קולות. פרסי נזכר שניקו עדיין ילד, שלמעשה, הוא רק בן חמש עשרה וחצי. טכנית. פרסי חייך לעצמו, אבל אז שם לב שהוא עדיין מחבק את ניקו ושוויל נראה מיוסר מזה. הוא מיהר להתרחק ממנו. ניקו נפל לוויל, מחוייך כמו שפרסי לא ראה אותו מזמן. אבל וויל החמיץ פנים. "אממ," פרסי מלמל, מלא בחילה מעצמו. "אז...כן. אסיפה. היום. בערב. ביי." והוא הסתלק משם לביתן אתנה בפנים בוערות.