נק' מבט:  וויל

"אנחנו מ ה נצטרך?" וויל אמר בטון של - את - לא רצינית - ושיבש את המשפט מרוב הלם. לחטוף מצריים... הם בקושי הצליחו למנוע מיונו/הרה לחטוף שניים מש ל ה ם. עיניה האפורות הסוערות כמו אחת הסערות של ג'ייסון שזימן באנבת' לא חשפו דבר. וויל קיווה שהיא תרחיב, אבל זה לא קרה. היא רק נשמה עמוק, הידקה את האחיזה בו בכתף שלו והנהנה במבט מרוכז באופק. וויל בחן אותה עם יד אחת על הקשת. היא נראתה במקום אחר לגמרי. הוא כחכח בגרון, מלא בחילה מהדבר הבא שהוא הלך לשאול. "פרסי הזמין אותך לנשף?" הוא שאל אותה במאמץ והיא האדימה. וויל חייך לעצמו, גם אם הרגיש זוועה. "לא. למה?" היא גמגמה בצורה לא אופיינית לה. הלב של וויל הלם ואוזניו צלצלו. לתשובה הזאת הוא לא ציפה. וכזאת. הזוג הכי מפורסם במחנה.. אולי אפילו בשני המחנות... עוד לא הוזמן האחד על ידי השני לנשף הראשון של שני המחנות? מה קורה לפרסי? הוא רשם לעצמו לדבר עם בן פוסידון.

"סתם, את יודעת," הוא אמר בקול רגוע כהרגלו כדי להרגיע את אנבת'. "זה מה שמעסיק את כולם עכשיו. בערך." לצערו הוא נזכר בשיחה/וויכוח שלו עם ניקו על הנשף לאחר הסירוב של שניהם אחד לשני ונהיה ממורמר. הם פחות או יותר צעקו זה על זה בשיחה המתורבתת. אנבת' בחנה אותו עכשיו. "הכל בסדר?" היא אמרה בעדינות וליטפה אותו. וויל נאנח והרשה לעצמו להישען עליה. הוא בטח בה כמעט כמו בקיילה, שעליה סיפר על עצמו כמובן כבר בגיל קטן כי אפולו התחתן עם אבא שלה. הוא לא ענה לאנבת', שנראה שמבינה גם בלי תשובה. "אתם באים לנשף אתה וניקו?" היא שאלה בעדינות. וויל הרגיש גולה בגרון והניד בראשו. אנבת' לא אמרה דבר לשמחתו. נראה שהיא מבינה. היא המשיכה ללטף אותו בשתיקה. "הוא לא רוצה." וויל אמר בקול צרוד. אנבת' הנהנה בפנים בוערות. וויל ידע למה. סביר להניח שהם נמצאו במשולש האהבה המוזר ביותר שהיה אי פעם על כדור הארץ, וסביר להניח שגם באולימפוס.

ניקו היה המון זמן מאוהב בפרסי. ואנבת' הפריעה לו בדרכו, תוך שוויל היה מאוהב ב ו, לכן וויל קרא לזה 'מרובע אהבה ' בליבו. "איך נחטוף אותם?" וויל החליף נושא ברגליים רועדות ובבטן מתהפכת. הוא שמח לראות כשהרים את מבטו בזהירות שאנבת' חזרה להסתכל לאופק, לכיוון אורוות הפגסוסים. "צריך לתכנן את זה. בעיקרון, חשבתי על פלישה למשכן שלהם. היו לניקו גם חלומות על בית כלא, נכון?" היא שאלה אותו ולשמחתו החליפה נושא גם. וויל הנהן בהסכמה ובהקלה מכך. "וגם לי." וויל אמר, בלי להזכיר מה עוד חלם בחלום הזה, בידיעה שזה יעורר יותר פאניקה משכבר הייתה במחנה. אבל אנבת' הרימה גבה. למה היא חייבת להיות חכמה כל כך? היא בטח ראתה משהו בעיניו. "מה היה בחלום שלך?" היא שאלה. וויל נשך שפתיים. "טוב, רק ראיתי כלא מודרני. עם מסעדה בו והכל. ו...ו... את קרטר ואת סיידי עם וולט ואנוביס. כלומר..." הוא גמגם. אנבת' הנהנה בהבנה ו וויל הניח שניקו סיפר לה איך וולט מרגיש לו, כמו חי - מת ביחד, לפי זה. "וזהו." הוא אמר במהירות, לפני שיספיק להתחרט ויספר לה על הפרט האחר והלב שלו דפק שוב. אנבת' הנהנה שנית ונאנחה. "בוא נלך לניקו ולגייסון. הם יבואו איתנו למסע. ונתכנן תוכנית איתם בביתן האדס." היא פסקה ו וויל הנהן בלב דופק ובפנים בוערות. הוא הלך לביתן החשוך ביותר במחנה בלי לשאול שאלות נוספות.

הערת הכותבת:

היכונו היכונו! הנה הסגר בא, והכתיבה רבה, יש רעיונות יש מקלדות והשמחה עולה. היכונו לרצף פרקים!(: