הערת הכותבת: טוב אולי זה לא יהיה רק סולאנג'לו בסוף אלא כל השיפים מהספרים

ואתם יותר ממוזמנים לרשום הערות והארות על הפרק, אני רוצה להשתפר בכתיבה, כמובן שבאופן מתורבת (:

הפרק:

נק' מבט: פעם ניקו ופעם וויל כי לא הצלחתי להחליט את מי אני יותר אוהבת.

ניקו לא העז לנשום כשקלט את וויל הישן שוב לידו בשלווה. הוא נראה כל כך.... מושלם ויפה. ניקו מיד עצם עיניים בחזקה למחשבה. הוא לא חשב את זה הרגע. וויל כנראה הרגיש שהוא זז והתעורר בחיוך מנומנם. ניקו הרגיש איך הוא מסמיק. "אה..." הוא אמר ורצה לקבור את עצמו. למה הוא אף פעם לא מצליח להגיד משהו קצת יותר חכם לידו? וויל תמיד כן מצליח. הלב שלו דפק בעוצמה והוא ידע שהוא אדום כולו. הוא הודה לאלים על החושך. פתאום כמו בגל הבנה פתאומי הוא נזכר בהלם איך הרגיש ב ד י ו ק כ כ ה כל כך הרבה פעמים מצערות עם פרסי. הוא נשך שפתיים ו וויל הסתכל עליו. ניקו חייך בביישנות והתכרבל עליו בעיניים עצומות. לפחות את זה הוא מסוגל לעשות.

וויל נישק אותו על הלחי וניקו חייך אליו בעיניים עצומות וחבט בו בעליזות. "שמש. שקט הלילה, לא?" הוא אמר בשמחה ומיד נבהל והלב שלו דפק. הוא התכוון בסך הכל למצרים, אבל מה אם וויל יחשוב ויבין אחרת? הוא עצם עיניים באימה. וויל לשמחתו הבין כמו שהוא רצה שיבין והנהן וקם להסתכל בחלון כשהוא מסיט את הווילון האדום כמו אחת מאבני האודם של הייזל, שישנה עכשיו במיטה המבודדת שלה, שחיכתה לה מוכנה עוד מהניצחון בגאיה ופרנק ישן מעליה. "כן, מתוקי. זה בהחלט מוזר.." וויל מלמל ובחן את החוץ. ניקו בהה בו, עדיין באימה. ואז הוא נזכר; ' אם תשקר לקופידון.... גורלך יהיה עצוב עוד יותר משלי. ' הוא נשם נשימה רדודה וקם ונשען עליו. "אתה רואה משהו?" ניקו שאל אותו בעניין וניסה להישמע רגוע ולא כמו מישהו על סף פאניקה. וויל הניד בראשו במצח מקומט ונראה מודאג. הם שילבו ידיים ואז וויל הסתכל עליו, קלט כנראה מה הם עושים והאדים. ניקו חייך אליו משועשע. "אתה אדום כולך." הוא אמר וצחק. וויל חייך בהיסוס. ואז נשם עמוק ונישק אותו.

ניקו התמסר לחיבוק גם. ואז וויל התרחק ממנו וחזר להסתכל בתהייה בחלון. "יש אור במרפאה. כדאי שאלך לשם. אולי קורה משהו." הוא אמר בקול צרוד ושקט והשתעל. ניקו שם לו יד על הכתף במבט רציני. וויל הסתכל עליו מטושטש. "וויל," ניקו אמר ונשם עמוק. "אני... לא סיפרתי לך את כ ל המפגש שלי עם קופידון. אמרו לי שם משהו." הלב שלו דפק. זהו, אין דרך חזרה. "מה?" וויל שאל אותו באהבה לשמחתו וליטף אותו בפניו. ניקו הרגיש שוב זרם חשמלי עובר בו כמו ביום המיוחד ההוא שרק התחיל הקשר שלהם. "אתה יודע מי זה פאבוניוס?" ניקו שאל קודם בעדינות וכצפויי וויל הניד בראש הבלונדיני. פאבוניוס היה אל זוטר שרק עכשיו התחילו להגיע ילדים שלו למחנה. "בכל אופן," ניקו אמר ונתן לו יד ברוגע יוצא דופן, אבל עם וויל הוא תמיד הרגיש אחרת. "פאבוניוס הוא אל הרוח." "אה." וויל אמר וחייך. "השם נשמע ככה." ניקו צחק, משהו שהתרגל לעשות לאחרונה. "בכל מקרה, הוא אמר לי משהו לפני שקופידון....אממ, עשה את מה שהוא עשה." וויל בלע רוק בהרגשה מוזרה והסתכל על אהובו בשאלה והידק את האחיזה ביד שלו. זה הקשה על ניקו להתרכז בבירור, אבל לפחות ככה הוא היה מסוגל להמשיך לדבר. וויל ידע ויודע כמה סיוטים יש לו על היום הנורא ההוא. וויל ראה שזיעה נטפה בפניו של ניקו והוא הסתכל לחלון.

ניקו כחכח בגרון לשקט המביך שנוצר. "הוא אמר לי... שאם אני אשקר לקופידון הגורל שלי לא יהיה טוב." ניקו האדים. וויל נראה מבולבל. "ואיך זה קשור גם אליי?" וויל שאל והתקרב אליו. הוא הרגיש עכשיו שהלב של ניקו דפק בפראות וחייך לעצמו. "אממ," ניקו אמר בשקט. "ש... שהמרפאה.... אתה בטוח שאתה בא לשם כדי לרפא? כלומר, אני מ א מ י ן לך שאתה אוהב לרפא ולעזור לאנשים" הוא מיהר להוסיף כשוויל נראה מבולבל וקצת נעלב וניקו האדים. "אבל... מקור הבריחה שלי היה אנבת' והמבוך והכל חוץ מהמחנה בזמנו, ועכשיו אולי קצת גברת אולירי. ואתה? אתה בורח ממה שאתה מרגיש במרפאה? לצרות של אחרים?" הוא אמר בשקט ועצר את הנשימה. הוא פחד שהוא פוגע בוויל. מאוד פחד. כל כך פחד עד שאפילו לא היה מוכן להכיר עד כמה הוא פוחד שוויל יתרחק ממנו.

וויל רק שתק. הוא נראה בלי יכולת לדבר לשם שינוי. "זה בסדר," ניקו אמר ברוך וחיבק אותו. הוא לא ידע מי יותר מופתע מזה - הוא או וויל, שקפא בהלם. "גם אני ככה. אין לך מה... להתבייש." הוא נשען עליו כדי לא להרגיש שזה חיבוק והתאמץ לא לרעוד מפחד בעצמו. וויל משך באף ונשען עליו בחזרה. "אף פעם לא חשבתי על זה ככה." וויל אמר בקול צרוד לבסוף. ניקו ליטף אותו בשתיקה בשיערו הרך והנעים הפרוע. "אבל..." ניקו הידק את החיבוק. "זה בסדר." הוא אמר שוב בלחש. הוא הסתכל על וויל לרגע ואז נישק אותו. וזה כל מה שהוא רצה. וויל עצם עיניים ולשם שינוי ניקו הוביל. הוא חייך אליו בדאגה אחר כך ו וויל בהיסוס. ניקו טבע בעיניים הכחולות האלה שנראו אפילו בחשיכה. הם צחקו ואז נשמע חדג' חדש.

הייזל נשמעה מזיזה את הבידוד שלה והם מיהרו להתרחק אחד מהשני סמוקים, ו וויל קם לחלון במהירות כשפניו אדומות. ניקו התנשף בכבדות ומחה זיעה מפניו ובלע רוק שוב ושוב. הרגע המיוחד שלהם נגמר. ניקו לא ידע אם הוא מרגיש יותר הקלה או עצב. וויל נראה כמרגיש כמוהו. פרנק נשמע שואל "שוב?" במטושטש. "אני צריך ללכת למרפאה," וויל אמר בקול רובוטי, אבל אם ניקו לא דמיין, בקול ש ו נ ה גם עכשיו מפעם. הוא היסס כשאמר את זה וניקו האדים ונבלע בשמיכה שלו. הוא קיווה שלא סילק רופא טוב. כשהסתכל שוב בביתן הייזל הנהנה בעוד היא הסתכלה באחד מהחלונות, למרות שרובם היו מוסטים בווילון אדום כדם. ניקו שפשף את עיניו וקם לוויל ונישק אותו על הלחי. "כן. לך. אני אלחם איתם." הוא אמר בעדינות ו וויל הסמיק אבל נתן לו יד רועדת בלי להסתכל עליו. פרנק ירד לרצפה והסתכל כשהוא נושך שפתיים החוצה גם הוא בזמן שוויל יצא בריצה החוצה אחרי שנישק את ניקו בחזרה.

הייזל חיבקה את ניקו. "שמח? טוב לך איתו?" היא שאלה בעדינות. ניקו הסמיק כולו אבל הנהן במבוכה. הוא תהה בחשש אם הייזל שמעה משהו מהשיחה. פרנק לא הקשיב - הוא עוד הסתכל לחלון. "השיקויי ההוא של ג'ז ההיא מוכן לכירון, לא?" פרנק שאל לשקט. "כן," ניקו אמר בבהלה פתאומית. אולי בגלל זה המרפאה עובדת עכשיו כשכל כך מאוחר בלילה ו וויל בטח כבר יודע על זה גם. "ילדי הקטה סיימו להעתיק עוד אחד. תכף יתנו אותו לכירון. אולי אפילו עכשיו." הייזל חבטה בו בחיבה. "בסוף עוד יהיו לנו ש נ י רופאים." ניקו הסמיק והודה לאלים שחשוך בליבו. פרנק חייך אליו. "וויל ממש נחמד וחמוד." בן המארס ופריאטור רומא החדשה אמר בהיסוס. ניקו רק האדים עוד יותר והייזל נתנה לו יד והרצינה. הנער הסיני - קנדי - אמריקאי הבין את הרמז והסמיק גם הוא כולו וחזר להסתכל בחלון בעקשנות. "אז מה השיקויי? לא הבנתי אותו עד הסוף." פרנק אמר בקול נבוך.

ניקו קימט את המצח בניסיון להיזכר. "ג'ז הכינה אותו. הוא קסום, אבל לא כמו התרופות של ילדי הקטנה עם אפולו, אלא באופן... מיתולוגי אחר. אני חושב שיש גם איזשהו פסל שהם הכינו לטקס." "שבתי?" בת הפלוטו הצעירה/גדולה/ תלויי איך מסתכלים שאלה והסתכלה על אחיה הגדול בציפייה דרוכה לתשובה. ניקו הניד בראשו בעייפות, כיוון שבקושי ישן בלילה. "אני לא חושב. אבל שכחתי איך קוראים לזה. אני רק יודע שזה מרפא. ג'ז אמרה שככה סיידי ריפאה פעם את קרטר, עם הפסל הזה, וזה מה שביתן אפולו הולך לעשות לכירון." ליבו הלם למחשבה על וויל שוב. "אממ, כן. כירון אמור להפסיק למות אז." הוא סיים. הייזל הנהנה במבט מודאג. פרנק הסתכל ניקו בתהייה ואז חזר להסתכל לחלון, מוטרד גם הוא ממה שקורה במרפאה וודאי כרגע.