הערת הכותבת: חזרתי, כתבתי קודם את הפרקים בפלאפון, ומכיוון שסולאנג'ילו זה הזוג האהוב עליי תתכוננו למלא סולאנג'לו בספר שלי! סליחה כל אלה שרוצים קליאו או משהו... פשוט יש להם המון ספרים אחרים אבל ואני רוצה סולאנג'לו 

נק' מבט: כללית

"אין סיכוי שנצליח," ניקו אמר בקול קודר, שפייפר לא שמעה ממנו המון זמן וחששה מאוד לשמוע אותו עכשיו ממנו. נראה שגם אנבת' הבחינה בכך וחושבת כמוה כי היא הסתכלה עליו בדאגה. הם זה עתה חזרו ממסע עם אפולו אחרי שהספינה המצרית הורידה אותם ממנה כמעט מיד, לדברי אפולו, כנראה פשוט כי היו יוונים והיא...טוב, מיועדת לרע, במחנה החצויים, ונעלמה, ופייפר יכלה להישבע שבפרצוף זועף. מג מיד נעלמה לביתן דמטר ואפולו נלחם עם כל מיני חצויים ועזר להם. ניקו ו וויל מיד הצטרפו אליהם, וכל זה קרה לפני שלושה ימים. "יש יותר מדי מפלצות הן מצד המצריים והן מצד היוונים. הלך עלינו." וויל, שאחז בידו בחזקה, לפחות נראה כרגיל והוא סקר את היער במבטו קר הרוח כשל ג'ייסון, שעשה כמוהו עם יד אחת בכיס, איפה שפייפר ידעה שהוא מחזיק וודאי במטבע חרב הגלדיוס שלו או איך שלא קראו למטבע הזהב הלטיני. אנבת' הנידה בראשה לניקו בעקשנות וניקו הרים לה גבה. אבל אנבת' לא נסוגה, למרבה ההערכה של ליאו. הוא היה בורח מדי אנג'ילו כבר מזמן. "אנחנו חייבים להאמין שכן. כירון פקד עלינו להסתובב ביער ולאתר מפלצות - " "ופצועים," וויל השלים לה את המשפט וחייך חיוך לחוץ והסתכל עליה. פייפר התהפנטה מהעיניים הצלולות והכחולות כבדולח שלו (כמו כל הבנות למרבה מבוכתה) והיא ראתה שגם אנבת', שנראתה נבוכה מזה לא פחות ממנה, אבל הוא בכלל לא שם לב לפייפר, מה שהיה מצחיק, כי המון בנות מאז שחזרו מהמלחמה בגאיה ניסו למרבה הזעזוע ולתסכולה של דרו, הסגנית הרודנית המעצבנת שלה, לקבל איתו כמה רגעים. אבל פייפר ידעה למה, כמובן, וגם אנבת'. ניקו, לעומת וויל, נהיה מאושר מיום ליום... עד עכשיו. משום מה וויל נהיה רציני, ופייפר ידעה שהוא חושש מאוד שיבינו במחנה שהוא וניקו זוג. פייפר חייכה עקב כך לוויל חיוך מרגיע. "אל תדאג, וויל. קדימה, בואו נמשיך - " "רגע" וויל אמר. "אני באמת צריך לחזור לביתן אפולו..." הוא נאנח. פייפר ידעה מה זה אומר מבחינתו וליבה נכמר. ניקו הסתכל עליו במבט כלבלב מאשים. פייפר ראתה שוויל הבליע חיוך. "מצטער, מלאכי." הוא אמר בצער וחרק שיניים והסמיק ולא הסתכל עליהם. "טוב," ניקו אמר בשקט. גם הוא הסמיק, אבל הוא הסתכל באומץ על וויל. "אויי," וויל נאנח וחיבק אותו. אם ניקו הסמיק מקודם, עכשיו הוא היה אדום כולו. אנבת' קרצה לפייפר, שחייכה חלושות בחזרה. ניקו התפתל בבהלה אבל וויל חיבק אותו חזק כנראה. פרסי נראה נבוך. המסכן לא ידע מה לעשות עם עצמו כל פעם שנתקל בוויל או בניקו או בשניהם יחד מאז שנגמרה המלחמה, ופייפר החניקה צחוק, כי גם כאן היא ידעה את הסיבה. טוב. אולי כדאי שנחזור קצת אחורה.

המלחמה בגאיה נגמרה לפני חצי שנה. פייפר הייתה כבר בת שש עשרה, ג'ייסון היה בן שבע עשרה וחצי כמעט, אנבת' ופרסי הגיעו בהצלחה לגיל עשרים, ניקו בן חמש עשרה וחצי, והייזל בת ארבע עשרה וחצי ו וויל גם בן שבע עשרה. המצרים לא חסו עליהם בלשלוח מפלצות כל יום בשעה כזאת או אחרת...והם לא ידעו למה. וויל תמיד נלחם איתם קצת (כלומר בעיקר השתובב וצחק עם ניקו, שהחזיר לו באותו אופן) ואז הלך לביתן אפולו אחרי טקס פרידה שלם מניקו ומהם. פייפר חיבבה את וויל מאוד. הוא היה מצחיק ותמיד עודד אותם ברגעים קשים וניקו בבירור אהב אותו בצדק. פייפר נזהרה לא לומר מילה מכל זה בקול, כי ידעה שניקו יהרוג אותה, אבל היא לא חששה לגחך על זה עם אנבת' פה ושם. וויל התנתק מניקו עכשיו, הניד בראשו, הם הסתכלו אחד לשני בעיניים (ניקו עדיין במבט כלבלב) ו וויל רץ משם באנקה. ניקו החמיץ פנים, ואז הסמיק כולו שוב ולא הסתכל עליהם בעקשנות. "אל תדאג," פייפר אמרה בקול רגוע בעוד אנבת' לא מתאפקת ומחבקת אותו חיבוק גדול. "הוא יחזור." "בואו נקווה ככה," ניקו רטן. "לא שאכפת לי ממנו." הוא מיהר להוסיף במבט מבוהל, כמו קלט מה אמר. "הוא סתם עוד חצויי, עלוב ש - " נראה שהוא לא מסוגל להמשיך, והוא הסמיק מאוד שוב וטמן את עצמו באנבת'. אנבת' פרעה לו את השיער ונתנה לו יד. ניקו נראה ממורמר. "בואו נמשיך ללכת," אנבת' אמרה ושלפה את להב הדרקון הלידי שלה. פרסי שלף את אנקלוסמוס והפך אותה לחרב, פייפר את קטו (היא אמרה רק 'קטו,' מאז סוף המלחמה, ולא 'קטופריס,' למרות שלא ידעה מה אומר 'מראה' ביוונית משמו, מאחר והלהב לא הראה עוד חזיונות, לא שהייתה לה בעייה עם זה) ניקו הנהן בלית ברירה ושלף גם את החרב שלו. עיניו התמלאו דמעות משום מה. "ניקו," פייפר החליטה שזה הזמן להתבדח קצת. "ראית אותו רק לפני שנייה." "בדיוק," ניקו לחש בחיוך קטן וניגב את עיניו במבוכה. "שנייה אחת יותר מדי." כולם צחקו וניקו הודה לפייפר בעיניו, והיא הנהנה לו בחיוך. הם התחילו ללכת בחיוך.