נק' מבט: אפולו

(טוב אולי זה הולך להיות הוא לכמה זמן)

"איך הופעת איתנו שוב?" שאלתי את מג באוהל שלנו בזמן שהיא הפכה את החרבות שלה לחרבות ואז שוב למטבעות סהר וחוזר חלילה וכמעט עשתה לי התקף שמש כל פעם. "ל'ידעת." היא אמרה בהיסח הדעת. בהיתי בה. "פשוט הופעתי." היא סובבה את אצבעה בסיבובים, כדי לסמן את ההופעה באוויר.  "אם זה משנה, היה איתי איזה מישהו." "מי?" שאלתי בקול תוהה. מי כבר מכיר אותנו כאן? מילא, אני. בזמנים טובים הייתי חברו של כל אלי השמש הנוספים. פריי כמובן, היה עשר. אלמלא סומרבנדר..  רע, גם נחמד. אינדרה, אל השמיים ההינדי, היה סבבה. (מסיבה שמעולם לא הצלחתי להבין, ההינדים העדיפו שלא ליצור אל שמש. אולי כי היו להם פנדווה. אבל עדיין, למה?)  מי עזר כאן למג? "מצאתי סירה," מג אמרה בתגובה למבט השואל ששלחתי לה. "אהה," אמרתי בהבנה. "סירת דם הפרעונים." מג קימטה את המצח. "אין לי מושג מה קישקשת כרגע. אבל אני מניחה שכן. דם ה...משהו." חייכתי חיוך גדול. "חייבים להגיד את זה לוויל ולניקו!" אמרתי בהתלהבות כל כך, שעליתי באש כמו ליאו. רק שבגלל שהייתי אל, לא נשרפו לי הבגדים, השבח לכל האלים האחרים. מג נרתעה ממני מבועתת. התנשמתי. הייתי חייב לזכור שאני כבר אל. כל כך הרבה זמן רציתי את זה, ועכשיו שכחתי שאני כבר כזה. מכירים את זה שאתם מייחלים למשהו, מייחלים ומייחלים לו הרבה שנים, ההורים המעצבנים שלכם אומרים לכם 'לא!' תקיף, ואז, כשהוא סוף סוף קורה, ההורים שלכם מחמיצים פנים ונותנים לכם את הדבר, אתם כבר רגילים לדעת שהוא לא קיים? אז זה מה שקרה לי הרגע. "סליחה," אמרתי במבוכה למג. "אבל עכשיו אנחנו לא צריכים ללכת יותר. אנחנו יכולים לשוט. וטוב שכך. כמעט הגענו לחלק המסוכן להליכה בדואת." "מסוכן?" מג שאלה ובהתה בי. הבנתי אותה. המפלצת היחידה שנתקלנו בה הייתה חיית - סת, לינדה, ולא ראינו מפלצות מאז. אולי הריח המצרי הסווה את הריח היווני שלנו. אולי הם לא הכירו את הדואת. תהיה אשר תהיה הסיבה, המקום הזה לא נראה מסוכן ומזרה אימה. 

"אשדים," אמרתי. "סירת רע אוהבת אותם." "חשבתי שזאת סירת דם הפרעונים." "היא גם," אישרתי. "אבל היא גם סירת רע. את חצוייה. את מכירה במובן מסויים את קרטר וסיידי. כנראה שבגלל זה היא באה אלייך." מג הנהנה בבילבול. הבנתי אותה לגמרי. העולם היווני היה מספיק מורכב להבנה. העולם המצרי היה פי כמה יותר קשה. שמחתי שמג לא צריכה להכיר את החבר'ה ההינדים. רק השמות שלהם עושים לך כאב ראש. "אה, אבא?" וויל אמר בקול המום בפתח האוהל שלנו לפתע. הסתכלנו עליו. "יש כאן איזו סירה ש - " "מעולה!" אמרתי וקמתי בחיוך והוא נרתע וקימט את המצח. "זאת הסירה שדיברנו עליה. היא כנראה שמעה שאנחנו צריכים אותה." "ב....סדר" וויל אמר. "מה שתגיד. אז אתם באים? אנחנו צריכים לצאת לשיט."

הערת הכותבת:

תקראו ארו שאה! ריק ריירדן כותב המלצה קורעת מצחוק בהתחלה של זה וזה ממש מגניב! כל הידע שלי על ההינדיים משם.ריק ריירדן עזר לסופרת בחלק של המיתולוגיה והסופרת ממש מגניבה ומצחיק  בדיוק כמוהו! אז קחו את הסוס של אינדרה ועופו לספרייה! ואחרי שתקראו תביאו לי כיף מרפק, בגלל הקורונה...מוכנים? שלוש, שתיים, אחת... הלך על האף!