"מסע חיפושים במיידי" כירון פסק. הייזל השפילה מבט ופרנק וריינה החליפו מבטים. כמובן, כפריאטור הייזל לא תצא למסע חיפושים, אבל היא דאגה למי שכן. כירון דיווח שבינתיים עוד חצויים נעלמו במחנה.  פרסי הרים יד ממקומו ליד אנבת'. "בטוח שזאת לא הרה?" הוא שאל. "אני לא חושב," כירון אמר במבט מודאג. "המחנות כבר מאוחדים, וזאת הרי הייתה המטרה שלה. לא. זאת לא הרה...גם לא יונו." כולם צחקו ופרסי חייך בהיסוס. כירון צחק איתם. הייזל חיבבה את הקנטאור - יחסית למה שלימדו אותם במחנה יופיטר, שהקנטאורים הם רעים, כירון היה מעולה. היא תהתה אם הקנטאורים רעים כי הוא בגד בהם או משהו כזה. "אז," היא אמרה כאחת מהפריאטורים וכולם השתתקו והסתכלו עליה, מה שהיה די מלחיץ. היא כחכחה בגרון. "מי יצא למסע חיפושים להשיב....להחזיר אותם?" היא מיהרה לתקן את עצמה.  ריינה קרצה אליה והיא חייכה חלושות. כירון נראה מהורהר. "אני" ניקו אמר לפתע. "ואני" אפולו הצטרף. הבטן של הייזל התהפכה, לשם שינוי על אדמה מוצקה. היא ידעה למה ניקו רוצה לצאת. הוא רוצה להתרחק שוב מכולם. "ואני" וויל הוסיף, הייזל ראתה וידעה שכמיטב יכולתו כבדרך אגב, אבל הוא עדיין הסמיק. "ואני" אנבת' אמרה. "תצטרכו בת אתנה." ניקו נאנח והנהן באי רצון. "אז גם אני" פרסי אמר. "גם אני רוצה!" פייפר מחתה "גם אני" ג'ייסון אמר ואז קילל בשקט בלטינית, משהו שאם הייזל הייתה יכולה, היא הייתה שוטפת לו את הפה במים ובסבון. בגשם אולי, במקרה שלו. "בסדר" כירון אמר וקטע את הוויכוח שלא היה בסוף בזכות זה.

"אתם תצאו. אבל אב...אפולו, מה אמרת בקשר לדברים שלא ראינו?" הוא שאל. לסטר שיחק בידיו ובהה בהן. "מוטב לא להגיד. אני לא רוצה להפחיד אותכם." הוא מלמל. "מאוחר מידי," ניקו אמר. הייזל החמיצה לאחיה פנים. הוא הוציא לה לשון והיא גלגלה עיניים. ריינה לידה גיחכה בשקט. הייזל הרגישה כמו ילדה רגילה לפתע. אפולו שתק. "טוב....דברים. יצורים. קסם שלא יהיה פה לעולם." הוא אמר בלחש לבסוף. היה שקט מתוח, עד שכירון הצליח לחייך. "תודה, אפולו. ובכן, מי שהחליט לצאת יצא למסע הקרב ובא. נוחו כעת, גיבורים. כל השאר - העובדה שאפולו כאן לא אומרת שאין לכם אימונים יותר, אז קדימה, חזרו למחנה..." כולם התפזרו והייזל וחבריה, כולל אפולו, יצאו גם בשתיקה. ניקו שילב ידיים עם וויל, הייזל הבחינה. היא חייכה ונשענה על פרנק. "מסע?" וויל לחש לניקו. "טיפש שכמוך, הרגע חזרת מכזה!" ניקו נשם עמוק והסתכל על הייזל בבקשת עזרה."וויל, זה חשוב" היא אמרה. "וניקו יכול לעזור לכם." וויל נראה כרוצה להרביץ לה. "כן" ג'ייסון גם אמר. "הוא רק יועיל." "אתה אידיוט," וויל לחש לניקו וחיבק אותו. "אידיוט מתוק, אבל אידיוט." ניקו הסמיק והשפיל את המבט. "וויל... אני רוצה לצאת. להועיל. ל...ל...אני לא אתנדב לדברים מסוכנים. אני מבטיח. כי..." הוא היסס והשתתק. "אני...א..והב אותך." הוא גמגם ונרתע לאחור, מופתע מעצמו. וויל הנהן באי רצון ונשם עמוק. "בסדר. בינתיים תלך לנוח לפחות." הוא אמר. ניקו בלע רוק, התקרב בחזרה והנהן. וויל חיבק אותו ונישק אותו על המצח ואז ניקו מיהר ללכת. וויל חייך לעצמו ואז פנה לאביו במבט רציני. 'אויי,' הייזל חשבה ונזכרה בזמן לא טוב בפנדורה. כמובן, לפחות עצם הזיכרון כבר לא הביא אותה לשם באופן פיזי, אבל זה עדיין הלחיץ, בגלל הדברים שאפולו אמר. "אבא," וויל אמר בקול קטן. "אם יקרה לניקו משהו במסע הזה...אפילו משהו קטן... או אם הוא לא ישרוד..." וויל נרעד. "אני לא בטוח שאוכל לסלוח לך על זה אי פעם מתישהו." דממה מלחיצה השתררה. הייזל הסתכלה בדאגה על אפולו,  שהחוויר אבל הנהן. וויל הסתכל עליו פעם אחרונה בזעף, בפעם האחרונה על ביתן האדס בדאגה ואז רץ לביתן אפולו. הייזל הרטיבה את השפתיים. "לא נעים לי, אבל כנ"ל." היא אמרה בשקט. אפולו הנהן שוב. הייזל הלכה בכבדות עם פרנק לביתן האדס בזמן שחבריה תכננו את המסע.