נק' מבט: וויל

וויל נרתע בלב דופק כשניקו פנה אליו עכשיו בחיוך. ידיו נקמצו לאגרופים לפני שהספיק לעצור את עצמו.ניקו התנער מהחול. וויל החמיץ פנים.  ניקו פנה בעיניים נוצצות לוויל אחר כך, אבל חיוכו ירד בבת אחת כשראה אותו. "מה?" הוא אמר בקול קטן. וויל נשם נשימה רדודה. "טרטרוס?" הוא הצליח להגיד. ניקו חייך בהיסוס. "כן. אני ופרסי...היינו שם. מה אתה רוצה?" ניקו הסמיק והשפיל את המבט. "פרסי המושלם," נפלט לוויל. ניקו בהה בו בחוסר הבנה והחוויר בו זמנית. וויל לעומתו האדים. הוא לא היה צריך להגיד את זה. אבל מהרגע שאמר השאר כבר המשיך, כמו מעצמו. "הסכמת עם כל מילה שלו עכשיו." הוא אמר בקול חד ורועד. ניקו התבלבל. "כן, כי זה נכון." הוא אמר בתמימות אמיתית, שבכל זמן אחר הייתה ממיסה את וויל, אבל לא היום. וויל התרתח. "אמרת כן על זה, וכן על זה. אפילו בלי לשקול את מה שהוא אמר!" וויל כמעט צעק וניסה להשתלט על עצמו. זה לא מתאים לו. ניקו הרטיב את השפתיים. נראה שהוא הבין מה קרה. "אני...וויל, תראה - " "אתה תלך אחריו בעיניים עצומות לכל מקום, למרות מה שהוא עשה לאחותך" וויל גמגם. ניקו התנשם. לוויל נצבט הלב לרגע ממה שהוא אמר, אבל הכעס מיד חזר. הוא גם חשב שהוא שומע צעדים מתקרבים אליהם עכשיו, אבל פרסי הרי הרגע הלך והיה כבר בתוך ביתן אתנה, אז הוא לא טרח לבדוק. גם לא היה ממש אכפת לו, אפילו שניקו מיהר להשפיל שוב את המבט ונראה נבוך עד אימה. וויל התעלם מכל זה במאמץ אדיר. "אתה אולי לא אוהב אותו יותר, אבל אתה עוד מעריץ אותו כמו לא יודע מה - " "וויל," ניקו התחנן. "בבקשה. פרסי שייך לעבר - אני... לא..." "אתה מהסס" וויל אמר וחייך חיוך כואב. ליבו דפק. הוא כמעט חזר על עצמו כשראה איך ניקו מיוסר, אבל אז נזכר במבט המעריץ שהיה לניקו כשהסתכל על פרסי ולא עשה זאת. ניקו נשם עמוק. "וויל, אני... זה באמת שייך לעבר, פרסי." ניקו גמגם ומחה זיעה מפניו. "אתה לא צריך לפחד. כי אני אוהב אותך. ורק אותך. באמת." ניקו התקרב אליו עכשיו ו וויל ראה את הפחד בעיניו מכך ומהשיחה, והוא מיד נרגע. וגם, הוא הבחין שניקו לא גמגם את השלוש מילים החשובות ביותר בפעם הראשונה, והוא עצר חיוך בכל הכוח. "אני... אתה חשוב לי. מאוד. יותר מכל אחד פה, אולי." ניקו נשם עמוק שוב ורעד, אבל המשיך לדבר. "אני אוהב אותך ודבר לא ישנה את זה." כשהוא היה לחוץ לניקו הייתה נטייה לדבר בשפה של פעם מעט, אבל וויל מת על זה. עכשיו ניקו התקרב אליו עוד ונישק אותו...ו וויל ידע איזה מאמצי נפש נדרשים ממנו לעשות את זה. וויל עזר לו בתמיכה וניקו מיהר להתרחק, סמוק כולו, אבל במבט רציני ומודאג. הוא נתן יד רועדת לוויל. "בסדר" וויל לחש והחזיר לחיצה. "גם אני אוהב אותך. נרגעתי." ניקו חיבק אותו לשם שינוי, וויל התמסר לחיבוק וחייך לעצמו. הם מתקדמים. לפתע הם שמעו שיעול, הסתובבו בחרדה וראו את ג'ייסון. "אממ...יש... יש אסיפה עכשיו. כירון... רוצה... לדבר על מה שג'ז מצאה לנו." ג'ייסון גמגם ולא הסתכל עליהם אלא על החול. ניקו הנהן. וויל תהה בלב שנעצר כמה זמן הוא פה ואז נזכר בצעדים ששמע. "בטח. אנחנו... כבר נבוא." ניקו אמר בקול צרוד. ג'ייסון הסתכל עליהם בדאגה, הנהן ומיהר להסתלק. וויל חייך לניקו, שהאדים ולא הסתכל עליו. "אני לא הולך לחזור על זה שוב. אז תנצור את מה שאמרתי." "תנצור" וויל חזר אחריו וניקו צחק במבוכה. וויל משך אותו אליו וניקו נשען עליו והוא ליטף אותו. "אני מת על השפה העתיקה שלך, סבא"לה." וויל לחש וניקו התפתל והנהן בקושי. עינהם נפגשו והם התנשקו שוב בהיסוס. "בסדר"וויל אמר בסוף בהקלה כשניקו התכרבל עליו. "יש לנו אסיפה ללכת אליה. ואני צריך לראות שכירון בסדר עם הביתן שלי." ליבו נפל כשראה כמה דברים יש להם לעשות. ניקו הנהן בעיניים עצומות וקם ממנו באי חשק. הם הלכו בצער לאסיפה. וויל רץ לקיילה וקפץ לה על הכתפיים, כמו שעשה לה מאז ומתמיד כשהגיע לביתן שלו. הוא הסתכל על ניקו בזהירות וראה שהוא נשען על ריינה ונרגע.

"היי, אח קטן. מה קורה? מה השמחה?" קיילה נאנקה ו וויל צחק. אוסטין נרדם על הספות ונראה כמו בן היפנוס לרגע מרוב שהוא היה עייף. "בטח כי הוא שוב הבריז לנו לעבודה." אוסטין מלמל ברטינה. וויל קפא. "מה? שוב שכחת מכמה שאנחנו צריכים לטפל בכל הפצועים מהקרבות האחרונים? למה אני לא מופתע?" אוסטין רטן, שתה מים והלך לנוח רחוק מהם. "מה קרה?" קיילה לחשה לוויל וליטפה אותו בזמן שהתיישבו עם כולם. "ניקו..." וויל מלמל מתחת לאף והסמיק כשחשב על הוויכוח הטיפשי שהיה להם עכשיו. הוא בהחלט צריך להתנצל. אבל הוא לא הולך להתחרט על זה - זה הציק לו כבר שנים. "אחר כך." קיילה חייכה לעצמה חיוך גדול, קרצה לו והנהנה. וויל הרטיב את השפתיים והקשיב לכירון ולשאר המדריכים.