זה סוף יותר טוב. הסוף הזה לא משפיע על המשך העלילה המקורית של הסיפור.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★

*אחרי הקרב נגד אוליבר, בבית חולים במחוז 11*
"ג׳ון?"
ג׳ון פקח את עיניו. לקחו לו כמה רגעים כדי להבין איפה הוא נמצא. לארה וסוייר עמדו לצד המיטה.
"מה-מה קרה?" הוא שאל חלושות. למיטב ידיעתו הוא היה אמור להיות מת ממזמן.
"כדור של אקדח פגע בך...במזל הצלחנו להביא אותך לפה" לארה אמרה.
ג׳ון עדיין היה מבולבל טיפונת. "איפה-?"
"בבית חולים. הדאגת את שנינו" סוייר אמר בהקלה, אבל ראו על פניו שהוא עדיין קצת דואג.
ג׳ון ניסה לסדר את מחשבותיו. לפני מספר דקות הוא חטף כדור, מי לעזאזל הצליח להציל אותו?
אחות נכנסה לחדר. "היה לך מזל שהצלחת לשרוד" היא אמרה.
"מי הביא אותי לפה?" ג׳ון שאל, כל גופו כאב. לארה לקחה את סוייר הצידה. "אני לא חושבת שהוא יאהב את האמת" היא לחשה.
"זה לא שיש לנו ברירה אחרת" סוייר אמר, וחזר לאיפה שג׳ון היה.
ג׳ון הביט בשניהם במבט מבולבל טיפונת.
"האמת היא שאוליבר הביא אותך לפה" סוייר אמר.
ג׳ון היה די מופתע. למה שהחוטף יקח אותו לבית חולים?
"למה? למה הוא עזר?" הוא שאל והתיישב.
" כי הוא הרגיש אשם על מה שקרה. חוץ מזה, אף אחד מאיתנו לא יכל ללכת כדי לחפש כרכרה" לארה אמרה.
ג׳ון הנהן. הוא הביט בשניהם. "הוא-?"
"לא. הוא חזר למחוז שלו לפני שהתעוררת" סוייר אמר.
ג׳ון היה חייב להודות לאוליבר, אבל הוא לא אמר כלום. "....אני יכול לדבר עם סוייר לבד רגע?" הוא שאל.
לארה הנהנה ויצאה מן החדר.
'אני יודע שזה טיימינג ממש גרוע, אבל אני חייב לומר לו את זה' ג׳ון חשב. "זוכר את הפתק שכתבתי לך לפני הקרב הגדול?"
סוייר הביט בו במבט מבולבל מעט. "כן, אז מה איתו?"
ג׳ון נשם עמוק. "במהלך ה..מסע הזה, גיליתי שאתה לא כל כך נורא כפי שחשבתי שתהיה..."
סוייר צחק. "תודה?"
"...בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר בכל אופן, זה שהתחלתי לפתח רגשות כלפיך. בהתחלה הדחקתי את זה, כי החשבתי אותך בתור שותף. אבל אחרי מה שקרה לך בלילה אחרי הקרב נגד הבחורה ההיא...הרגשות שלי כבר היו ברורים, אבל לא אמרתי כלום כי לא רציתי להרוס את מערכת היחסים שכבר הייתה בינינו" ג׳ון סיים את המשפט והשפיל את מבטו ממבוכה.
"וואו...לזה בהחלט לא ציפיתי. אבל האמת, ששמתי לב שהתחלת להתנהג לידי מוזר לפעמים" סוייר הסמיק ממבוכה. "אני שמח שאתה חי, פחדתי לאבד אותך האמת"
ג׳ון חייך. המסע הזה היה מאתגר מבחינתו בהרבה מאוד מובנים. "אני הבטחתי זוכר? הבטחתי שניפגש אחרי הקרב"
"למרות שאנחנו נפגשים בבית חולים" סוייר צחק.
"זה עדיף מכלום לא?" לארה נכנסה לחדר.
שלושתם ידעו שהם הרוויחו חברים חדשים.
"אז בואו נהיה חברים, בסדר?" סוייר אמר.
"ברור" ג׳ון צחק.
לארה הנהנה וחייכה.
סוף סוף המסע הזה נגמר