כשאוליבר הסתובב לעברי, ידעתי שיש לי מעט זמן כדי לגרום לסוייר להתקיף. "אתה אימנת אותי, ואמרת לי שאני צריכה להיות מוכנה להילחם נגדך. אני חושבת שזה הזמן" צחקתי צחוק קר.
אוליבר הביט בי. "אם את כל כך בטוחה בעצמך, אז תראי לי שאת מסוגלת להילחם נגדי" הוא אמר בשלווה מעצבנת.
לא חשבתי פעמיים. עמדתי לתת לו אגרוף רציני בפנים, אבל האידיוט הזה, התחמק מזה מהר מידי. "זה כל מה שאת יכולה לעשות?" אוליבר שאל בהתגרות.
הדם רתח בקרבי. 'הוא מהיר מידי!' חשבתי בכעס.
שמתי לב שסוייר עומד לתקוף, אז התכופפתי במהירות.
אוליבר לא שם לב לכדור האופל שנורה לעברו. הוא נאנק מכאב כשסוייר הצליח לפגוע בו מאחור. "יפה, אבל זה לא מספיק" אוליבר אמר והסתובב במהירות לעבר סוייר. החרב הייתה שלופה לפנים, כך שסוייר נאלץ לסגת אחורה כדי לא להידקר מהלהב.
כמובן שג׳ון החליט שזה רעיון "מעולה" להסתער כשהאויב לא מסתכל.
"אני יודע שאתה מאחוריי ילד" אוליבר אמר, עדיין בשלווה.
סוייר המשיך לירות כדורי אופל, מה שעזר במידה חלקית כהסחת דעת די טובה.
ג׳ון ניסה לפגוע באוליבר, אבל הוא התחמק מזה.
'גוד דאמיט! למה רק דבר אחד הצליח לפגוע בבן אדם הזה?!' חשבתי.
היה ברור שאוליבר יותר מאומן וחזק מכולנו ביחד, ושהסיכוי שלו לנצח הרבה יותר גדול, אבל אף אחד מאיתנו לא באמת ראה בעיניים באותו רגע.
שמתי לב, שסוייר מתקשה גם להגן על עצמו וגם לסגת אחורה, אז החלטתי לנקוט בשיטה מטומטמת.
לא חשבתי פעמיים, וברגע שאוליבר לא הביט לכיווני, בעטתי בו בחזקה, מה שגרם לו להסתובב לעברי. "את צריכה לנסות יותר, אם את רוצה לנצח" הוא אמר, והכה בי עם החרב שלו.
התקפלתי לרגע, ואז חזרתי לעמוד. "מה גורם לך לחשוב שתנצח?" שאלתי, עם חיוך קריר על שפתיי.
"איך אתם מצפים לנצח, אם אין ביניכם שיתוף פעולה?" הוא אמר, וחזר לתקוף את סוייר.