פרק 37 (לארה)

ברור שהאיחוד היה מרגש, אבל כרגע, עמדה בעיה יותר גדולה.
אוליבר והנער השני שהיה עם ג׳ון, לא הפסיקו לקטר, כך שנאלצתי להשתיק את שניהם.
"......אז תגיד לי מי אתה בדיוק?" פניתי לנער.
"סוייר" הוא אמר בפשטות.
ג׳ון הביט בו לרגע, ולפי המבט שלו, ידעתי שיש משהו ששניהם מסתירים.
אוליבר היה אדיש לעניין, כנראה שהוא ידע גם על מה מדובר.
"יש משהו שכולכם יודעים ואני לא..." סיננתי מבין שפתיי. שנאתי שמסתירים ממני דברים.
ג׳ון פנה אליי. "יש לנו משהו לספר לך, אבל אני מבקש: אל תיבהלי" הוא אמר בשיא הרצינות.
"על...מה אתה מדבר?" שאלתי. הרגשתי שזה לא משהו כזה חיובי.
סוייר הסתכל עליי. "אני מניח שאת כבר מכירה את האגדה על התינוק המקולל וכל החרא הזה" הוא נשם עמוק ואז המשיך. "אני הנער הזה"
נסוגתי אחורה. "ל...למה אתה מתכוון?" הקול שלי התחיל לרעוד. אם סוייר הוא אותו נער שאוליבר סיפר לי עליו....אז הוא עומד להיות מסכן.
"מה שסוייר מנסה לומר בעצם, זה שהוא האחד עם הכוחות המסוכנים שיכולים להרוג כל אחד...אני יודע שכרגע קשה לך לעקל את זה, אבל זאת האמת" ג׳ון אמר.
"לא...זה לא הגיוני...זאת רק אגדה..." מלמלתי. לא רציתי להאמין למה ששמעתי. לא רציתי שמישהו יפגע, גם אם זה מישהו שפגשתי לפני מספר דקות.
"לארה...עד כמה שאני רוצה לברוח מזה, זה מי שאני בסדר? אני לא ממציא את הסיפור הזה" סוייר אמר. שמתי לב שהוא נראה די לחוץ, כנראה הוא ידע שאוליבר אחריו.
"עכשיו אחרי שגילית את הסוד שלו, את מבינה למה לא חטפתי אותו ישר?" אוליבר שאל.
"......פחדת...פחדת ממה שעלול לקרות! בגלל זה שלחת מישהו שיאמן אותו!" אמרתי בכעס.
עיניו של ג׳ון ירו ברקים. "אתה. חטפת. את. לארה. כדי. להגיע .אליו?! עד כמה פסיכופת אתה?!" הוא כמעט צעק.
"המטרה שלי לא הייתה לארה" אוליבר משך בכתיפיו.
סוייר התחיל לצחוק צחוק קצר. "אז אתה האחד ששכנע את המאמן שלי שאני אצא למסע הזה, נכון?"
אוליבר הנהן.
"אני רואה...טיפש אתה בטוח לא. אבל הסתבכת עם האנשים הלא נכונים" סוייר המשיך.
"ואיך בדיוק תוכיח שאני עשיתי את זה? הרי עוד לא החזרת את לארה לבית שלה" אוליבר אמר.
"אתה תשלם על זה. אנחנו נוכיח שאתה האשם" ג׳ון אמר.
"אתם מוזמנים לצאת ולספר לכולם שאני האחד שחטף את הבת של ליידי מארינה" אוליבר גיכח.
"אתה יכול לפגוע בנו אם נצא" אמרתי.
"אם הייתי רוצה לפגוע בכם, אז כבר הייתי עושה את זה,את לא חושבת?" אוליבר גלגל את עיניו.
מאותו רגע, ידעתי שיהיה קרב.

Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top