התיישבתי בכורסה שליד לארה. "אני די חייב לך הסברים על למה את פה"
"בהחלט" היא אמרה בלי למצמץ אפילו.
נשמתי עמוק. "אני מניח ששמעת את האגדה על התינוק המקולל וכל זה?"
היא הנהנה. "כל אחד מכיר את הסיפור הזה..." לארה עצרה לרגע את המשפט. "למה אתה שואל?"
"מסתבר שאותו תינוק באמת חי. כלומר, עכשיו הוא אמור להיות פחות או יותר בגיל שלך" אמרתי.
"אתה יכול להגיע לעיקר?" לארה זרקה את הפצצה לחלל החדר.
"מגיע לזה. חיפשתי אחריו הרבה זמן, וכשמצאתי נער אחד שתאם את תיאורו של אותו תינוק, ידעתי שאני חייב לבדוק קודם אם זה באמת הוא או לא" נשמתי עמוק שוב.
"אבל... אם מצאת אותו כבר, אז למה חטפת אותי ולא אותו?" לארה שאלה.
"ידעתי שיהיה לי קשה לחטוף אותו ישירות, לכן העדפתי לחטוף מישהו אקראי לגמרי" השבתי.
"זה עדיין לא עונה לי על השאלה. יכולת לחטוף כל בן אדם, אז למה דווקא אני?" לארה התעקשה.
"כי את בת יחידה. ידעתי שאם אחטוף אותך זה יגרום למהומה" עניתי.
"אבל ראו אותך בורח מהחלון.." לארה גלגלה את עיניה.
"בהתחלה חשבתי שזה יהרוס את כל התכנית שלי, אבל כששמעתי שיש מישהו שמואשם בחטיפה- הבנתי שאולי אוכל לנצל את זה לטובתי..." אמרתי בעייפות.
"ולמה אתה זקוק לנער?" היא שאלה. וואו, היא לא כזאת תמימה כפי שחשבתי.
"יש לו כוח חזק" משכתי בכתיפי.
לארה הביטה בי, ושתקה.
"אז חטפת אותי בגלל מה בדיוק?" היא התחילה להישמע עצבנית.
"כי אני יודע שחבר שלך והוא בדרך לפה" אמרתי.
"אתה אמרת לי שהמשפחה שלי לא מחפשת אחריי...אז שיקרת לי, שוב!" לארה כמעט עברה לצעקה.
"אבל את גם ככה לא האמנת לי!" מחיתי.
"....אתה עומד לשלם על זה אוליבר!" לארה אמרה בכעס ויצאה מהחדר כרוח סערה.