*6:30 בבוקר*
הייתי ער. כנראה חזרתי לישון בשלב מסויים, כי ראיתי את ג׳ון במיטה שלו. שמתי יד על מצחי. 'פיו.... טמפרטורת הגוף שלי חזרה למצב רגיל...' חשבתי בהקלה. ידעתי שאני חייב לו הסבר.
קמתי מהמיטה. "פססט! ג׳ון!" ניערתי אותו קצת כדי שיקום.
"אמממ?" הוא מלמל בישנוניות.
"קום!" הגברתי את הקול.
"....אתה יודע מה השעה?" הוא רטן.
"כן, 6:30. אני צריך לתת לך הסבר" השבתי.
"וזה חייב להיות בשעה כל כך מוקדמת בבוקר?!" הוא פיהק.
"כן?" ספק עניתי ספק שאלתי.
"תן לי לישון עוד עשר דקות...אני בכלל לא ערני עכשיו..." ג׳ון חזר לישון.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
*6:40 בבוקר*
".....אם אתה רוצה להספיק להציל את חברה שלך, אז כדאי שתקום" סוייר אמר.
התהפכתי במיטה. "לא הצלחתי לישון בלילה בגללך!" רטנתי.
"בגלל זה אני צריך שתקום, כדי שאוכל להסביר לך מה קרה אתמול!" הוא אמר ומשך את השמיכה.
"בסדר, בסדר! אני קם!" רטנתי ויצאתי מהמיטה. לא רציתי להודות בזה בקול רם, אבל...התאהבתי בו סופית! אני לא יכול לספר לו את האמת כרגע.
"תתארגן ונרד למטה" סוייר חייך טיפה.
לא הבטתי בו. פחדתי מזה שהוא ידע שאני מאוהב בו.
התארגנתי במהירות. "נרד?" שאלתי ולקחתי את התיק שלי.
הוא הנהן ולקח את התיק שלו.
לא דיברנו כלל, עד שהגענו לחדר האוכל.
לקחנו אוכל והתיישבנו בשולחן אחד.
".......אתה עומד להגיד לי מה עובר עליך או שאני אמור לנחש לבד?" סוייר שאל כשראה שאני שותק.
"אני מנסה להבין מי אתה, זה הכל" אמרתי בלי להביט בו בכלל.
"בגלל זה רציתי להסביר לך" הוא אמר והשתתק לרגע.
הבטתי בו. "אתה לא חייב לספר לי אם אתה לא רוצה" משכתי בכתיפי.
"אני חייב, זה שלא שיש לי ברירה" הוא נאנח והמשיך לאכול.
הבטתי בו בשאלה.
"אתה מכיר את האגדה על התינוק שנולד עם כוח עצום? שעלול לשמש כנשק?" הוא שאל פתאום.
הנהנתי. "ברור, כל ילד מכיר את האגדה הזאת" השבתי.
"זאת לא אגדה. אני יודע שכרגע זה נשמע הזוי, אבל זה יסתדר לך עוד מעט. התינוק הזה בהחלט נולד" הוא אמר והרים את מבטו.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי.
"התינוק הזה, הוא אני" הוא אמר בלי למצמץ.
"אתה לא-" התחלתי לומר, אבל השתתקתי כשראיתי שהוא רציני לגבי זה.
"אז...בקרב, כשנלחמת, זה היה ה-?" שאלתי.
הוא הנהן. "אלה היו צללים. הסיבה שאמרתי לך לפגוע בי, זה בגלל שפחדתי לאבד שליטה, שאני אהפוך למפלצת" הוא השפיל מבט.
"למה לא סיפרת לי מההתחלה?" ניסיתי להישמע רגוע.
"תגיד לי את האמת, היית מוכן לצאת איתי למסע הזה אם היית יודע כמה מסוכן אני?" סוייר שאל ברצינות.
לא עניתי.
"רואה? זה למה לא אמרתי כלום" הוא אמר.
"אז יש לך כוחות הרסניים, וזה אומר שאתה מפלצת? סוייר, לפעמים אתה ממש דפוק" אמרתי.
"סליחה?" סוייר מחה.
"אתה אדם טוב, אני רואה את זה. לא כל אחד היה מוכן להגן על אדם שרק הרגע הם הכירו" השבתי.
"אבל-אני פגעתי, בך" הוא השפיל מבט.
"אז? הייתי נפגע בכל מקרה אם לא היית מגן עליי. אתה יודע למה כעסתי עליך אחר כך? לא בגלל שהגנת אליי, אלא בגלל שהעדפת להילחם לבד במקום לתת לי לעזור" אמרתי.
הוא שתק