*22:00*
שכבתי במיטה ער. לא הצלחתי להירדם. הבטתי למיטה השניה. ג׳ון נרדם ממזמן, והוא לא היה נראה מודאג לשם שינוי.
הסתובבתי במיטה, אבל עדיין, לא הצלחתי לישון.
הרגשתי את הצללים בגופי, וניסיתי להתעלם מכך.
עצמתי עיניים, אבל לאחר שתי דקות, פקחתי אותן שוב. הרבה מחשבות עברו בראשי, וזה עוד יותר הקשה עליי.
ניסיתי לעצום את העיניים שוב, לפחות להרוויח קצת שעות שינה לפני מחר, אבל זה לא עבד.
ידעתי שאני מסכן את שנינו, אבל הייתי מוכן לקחת את הסיכון הזה.
כששמעתי את ג׳ון זז במיטתו, העמדתי פנים שאני ישן, רק לא לספר לו את מה שמעיק עליי, לא עכשיו בכל אופן.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★

תצילו אותי!
אני אתחיל מההתחלה:
אני די בטוח שלארה שתתה אלכוהול, כי במשך הארוחה, היא לא הפסיקה לדבר שטויות.
".....זה לא פייר!" לארה אמרה פתאום.
"סליחה?" לקח לי זמן להבין.
"זה לא פייר שאתה יכול לשלוט ואני לא!" היא דיברה כמו ילדה בת חמש.
"שתית במקרה?" שאלתי בחשדנות.
"מה? לא! למה אתה חושב ככה?" היא החזירה שאלה.
"תעזוב אותה. תן לאחותך להנות קצת" אמרלד צחקה.
נאנחתי. "....."
"אתה האח הגדול הכי גרוע!" לארה המשיכה.
"אה-בסדר, מה שתגידי לארה" מלמלתי.
אני לא יודע מה עדיף- את לארה ששונאת אותי, או את לארה השיכורה.
שירין הביטה בי, והבנתי את הרמז ישר. הזזתי את בקבוק היין מלארה ליתר ביטחון.
לארה הזעיפה פנים, מה שהעלה את החשד שלי עוד יותר.
".........את בהחלט שתית!" נאנחתי.
שירין גיכחה. "אני לא חושבת שהיא שתתה יותר מידי" היא אמרה ברוך.
אמרלד גלגלה את עיניה. "אתה לא חושב שאתה מגונן על אחותך יותר מידי?"
"אין לך זכות דיבור בעניין הזה אמרלד!" אמרתי בכעס.
נשמתי עמוק כדי שלא ארביץ לה.