אני לא יודע למה, אבל הייתה לי תחושה שמישהו עוקב אחרינו. נכון, היה סיכוי גבוה שזה סתם הדמיון שלי, אבל לא רציתי לקחת סיכון מיותר.
המשכתי ללכת, ג׳ון הלך אחרי בשתיקה. ידעתי שאם באמת יש שם מישהו, אני אצטרך להפעיל את הכוח שלי, ובכך לחשוף את עצמי מול השותף שלי.
"במקרה ומשהו משתבש, תפגע בי" אמרתי.
"סליחה, מה?" ג׳ון שאל בבלבול. "אתה בכלל יודע להילחם?"
"א. לא, אני לא יודע להילחם אבל יש לי כישורים. דבר שני, במקרה שמשהו גרוע יקרה לי, אל תהסס לפגוע בי" עניתי.
"אתה מטורף! אני לא פוגע בשותפים שלי! זה חוק!" ג׳ון אמר בבהלה. לא הופתעתי.
"בבקשה ג׳ון! תבטיח לי!"
הוא נאנח. "....בסדר"
פתאום, שמעתי קול מאחורי. סימנתי לג׳ון לעצור. "מי שם?!" ניסיתי להישמע תקיף. נתתי לצללים לצאת החוצה מהגוף שלי.
צחוק קר נשמע מאחורי שנינו. "אז...טיפש אתה לא" אמרה הבחורה שהופיעה מולנו. היא לבשה ברדס שחור, וביד אחת היא אחזה חרב. הבחורה התקדמה לאט לעברנו, והיה ברור שהיא לא עקבה אחרינו סתם.
"מי את ומה את רוצה?" שאלתי בקול תקיף. הצללים התחילו לקחת שליטה.
"זה לא משנה מי אני. הבוס שלי ביקש ממני לחפש את הנער המקולל" היא צחקה. רעד עבר בגופי. מי שהבוס שלה לא יהיה, הוא מחפש אחריי.
"מי הבוס שלך?!" ג׳ון שאל בכעס. פחדתי שהוא עוד יתקוף בלי לחשוב פעמיים.
"זה לא באמת משנה" היא אמרה באותו קול קר כקרח.
"אם תעשי עוד צעד אחד, אנחנו נפגע בך" אמרתי.
"יש לכם את האומץ להילחם מול מישהי מיומנת...אתם לא תצאו מזה בחיים כל כך מהר~" היא אמרה בהתגרות והמשיכה להתקדם.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
אין לי מושג מה הבחורה רוצה, אבל לפי הבעת פניה, הבנתי שהיא לא מהאנשים הטובים. סוייר עמד לפני, והוא נראה מבועת. לא שאלתי אותו למה. היה בו משהו...אפל.
"אני מזהיר אותך!" אמרתי בקול כמעט בטוח.
"ג׳ון...אל" קולו של סוייר נשמע פתאום מהוסס, לא בטוח.
היא שלפה את חרבה, וידעתי שלא יהיה לנו קרב קל במיוחד.
סוייר התקדם לעברה. מסביב לגופו היה עשן שחור, ואני מודה, זה הבהיל אותי.
"הזהרתי אותך" הוא אמר בקול עמוק ומאיים. העשן סביבו התגבר.
"הא! ולמה אתה חושב שתנצח?" היא שאלה. סוייר לא ענה. במקום זה, הוא יצר כדור מהעשן שסביבו, וירה אותו על הבחורה. היא נהדפה אחורנית, ופחדתי מתגובתה.
היא נעמדה על הרגליים במהירות, ורצה קדימה. מתוך אינסטינקט, קפצתי מול סוייר, והדפתי את מתקפת החרב שהייתה מכוונת כלפיו.
"זוז משם!" הוא כמעט צעק, וכיוון לעבר הבחורה עוד כדור עשן.
לא זזתי ממקומי. "אני לא עוזב!" אמרתי בנחישות. לא היה שום סיכוי שאני מוותר עכשיו. היא המשיכה להכות בחרבי. עיניו של סוייר נראו כעת כהות יותר, והוא היה מסוכן במצב הנוכחי.
"ג׳ון! זוז משם!" הוא צעק. זזתי במהירות לפני שהכדור פגע בי.
הוא התקדם לעברה, מאיים על חייה. "עשית טעות" הוא אמר באותו קול מפחיד.
הנחתי יד על כתיפו. "מספיק..." מלמלתי.
"תתרחק ממני!" הוא אמר, הפעם בקול מפוחד.
"לא! אני לא מתרחק! תחזור לעצמך!" צעקתי. הרגשתי שהעשן הזה שורף את עורי, אבל סירבתי לעזוב.
סוייר, נאבק כנראה בעצמו.
הבחורה התרחקה ממנו באיטיות, ואז נעלמה באופק.
רק אז, שיחררתי את אחיזתי.
סוייר כרס על האדמה, הוא נראה חלש. כל העשן השחור נעלם כפי שבא.
"...למה...?" הוא שאל בקול שקט.
"אל תדבר!" אמרתי בתקיפות.
הוא הביט בי, ונאלצתי להסית את מבטי.
"...היית צריך-"
"תהיה בשקט כבר! למה אתה חושב שהייתי נותן לך להילחם נגדה לבד?! אמרתי לך כבר: אני לא פוגע בשותפים שלי לקרב!" דמעות של כעס הופיעו בעיני. החזרתי את החרב לנדן.
ידעתי שסוייר עדיין מסתכל עלי, לא ידעתי אם הוא רואה את הדמעות.
"ג׳ון-" הוא התחיל לומר. אני חושב שהוא איבד הכרה באותו רגע.
סובבתי את מבטי. עיניו היו עצומות.
התקרבתי אליו, ועזרתי לו לקום על רגליו.