והנה משהו שכולם/ן יוכלו להזדהות איתוו

תודה רבה ל_Your-Ghost_ ולMey-lin14 שפרסמו את הספר, ותודה רבה למי שנתן לי את הרעיון (לא זוכרת מי אבל תודהה)

הרגע הזה כשנכנסנו לסגר הראשון וחשבנו שסוף העולם הגיע

הרגע הזה שהיינו תקועים עם המשפחה שלנו 24/7 והם נהפכו לבלתי נסבלים

הרגע הזה שאתה מחכה לתוצאות הבדיקה כמו משוגע

הרגע הזה שפתאום משום מקום אומרים לך שאתה צריך בידוד

הרגע הזה ששכחת מסיכה ועלית לאוטובוס וכולם מסתכלים עליך

הרגע הזה שאתה מתחיל לחפש מסיכה כמו קבץ נדבות בין כל האנשים

הרגע הזה שהמסיכה נקרעה לך

הרגע הזה שכל המשפחה נכנסת לבידוד וכולם משתגעים ביחד

הרגע הזה שאומרים לך שאתה חולה קורונה

הרגע הזה שפעם זה היה נדיר להיות חולה קורונה והיום כל אדם שני כבר חלה

הרגע הזה שעוד יומיים כבר יכריזו על סגר 237

הרגע הזה שהמדינה לא תסתפק עד שכולנו נעשה 57 חיסונים לפחות

הרגע הזה שכולם חשבו שיגמר הנייר טואלט והביצים ולכן קנו באספקות של שנים ורק בגלל זה נגמר הכול.

הרגע הזה שכל המדינה רעשה בגלל הקורונה והיום כולם כבר רגילים למציאות הזו

הרגע שלמדו מרחוק וחצי מהשיעורים היית במיטה ולא הקשבת לכלום

הרגע הזה שכולם רק דברו על החיסונים וחיכו להם ומסתבר שהם לא באמת עוזרים בשום דבר

הרגע הזה שכולם חשבו שהקורונה תגמר ואז הגיעו עוד ועוד זנים חדשים

הרגע הזה שלא משנה אם זה נכון, אנחנו עדיין מאשימים את העטלפים בקורונה

הרגע הזה שיצאת אחרי חודשים של סגר לבחוץ וזה הרגיש כמו איזה חלום

הרגע הזה שהדבר החשוב ביותר בעולם כרגע נהיה התו הירוק

ובכן... זה די עצוב שזה נכון :(

רף הצבעות: 50 (הורדתי את הרף כי ראיתי שלרף של הפרק הקודם היה קשה להגיע)

מקווה שנהנתם/ן מתסכולינוו

ושתגמר הקורונה אמן ואמןןן