אני חושב שתמיד צריך להתחיל בגדול, אז אני רוצה לדבר על האויב מספר אחת שלי, הארץ' נמסיס שלי, הקללה הכי גדולה על הקיום שלי, הסיוטים שלי בלילות, הדבר שמתיש אותי בימים, הדבר שאני הכי שונא בעולם: החודש טבת.

הרשו לי להרגיע אתכם ולציין שלעובדה שהשעה כרגע היא שתיים וחצי לפנות בוקר אין שום השפעה על חשיבתי הצלולה. גם בבוקר הכי בוקר, גם בצהריים הכי צהריים וגם בערב הכי ערב דעתי עומדת איתנה שטבת הוא חודש איום ונורא.

הוא פשוט כל כך משעמם. אין לי שום דבר טוב להגיד על טבת פשוט כי אין שום דבר בטבת ששווה לציין. שום חג, שום מועד, אפילו לא צום, יום זיכרון, יום שנה לאיזה משהו הזוי, פשוט כלום! האירוע השני הכי מרגש בטבת הוא הראש חודש (שכן חודש חדש זה תמיד מרגש), מיד אחרי היום האחרון שבו חוגגים את זה שאוטוטו החודש המחורבן הזה נגמר.

חודש שאין בו כלום זה כמו לאכול קמח. אתם אוכלים קמח? בעוגות כן, במאפים כן, בפסטה כן אבל לא לבד. אף אחד לא אוכל קמח בלי כלום כי אין בזה פואנטה. אז למה עשינו חודש בלי כלום?

בתשרי יש איזה ארבעה חגים. באב יש גם צום וגם את יום האהבה היהודי (שיקבל טקסט משלו כי גם אותו אני לא סובל). בסיוון יש גם את תחילת החופש וגם את שבועות. יש הרבה חודשים עם שני אירועים או יותר, ובטבת אין כלום. זה עצוב, זה מדכא, זה חסר טעם, זה כמו שיעורי לשון וזה מזעזע.

אגב כמו שיעורי לשון, גם בחודש טבת אתם מרגישים את התקווה נלקחת מכם דקה אחרי דקה, יום אחר יום, עד שלבסוף אתם מבינים שאין דרך לעצור את הסבל, רק לחכות שזה ייגמר ולא לחשוב על הפעם הבאה שזה קורה. (תזכורת לעצמי, לכתוב טקסט גם על שיעורי לשון).

אם הגעתם עד לפה ואתם אוהבים את טבת אתם פשוט אפסים וטועים, ואני ממש רוצה לישון, אז לסיכום אני אצהיר שאני תמיד צודק, אני גאון, טבת זה חודש זבל ואני אדם מתפקד לחלוטין שעוסק בתפקוד ביום יום שלו אז אם אתם חושבים שאיבדתי את זה סופית אז נה אה.