פרק 4

*שבוע אחרי, יום ראשון. בגילדה*

"..........בא לי לישון!" לוסי נאנחה והשעינה את ראשה על השולחן. היא בקושי ישנה בלילה הקודם, כי נאטסו והאפי החליטו להתנחל אצלה בבית לעוד לילה.
ארזה צחקה. "מה האידיוט עשה הפעם?"
"בגללו ישנתי על הרצפה!" לוסי רטנה.
"זה נאטסו, מה את מצפה?" ארזה ניסתה להסתיר גיכוח.
"יש לך מזל שאת גרה במעונות...הוא לא יעז לפרוץ לך לדירה" לוסי פיהקה טיפונת.
"גריי סאמה...אתה עשית זה שוב! תלבש בחזרה את החולצה שלך!" ג׳וויה אמרה מהקצה השני של הגילדה. גריי, כמו תמיד, הוריד את החולצה שלו בלי לשים לב.
"לפחות גריי הוא לא החבר שלך" ארזה אמרה.
"כן...הייתי משתגעת" לוסי צחקה.
"בוקר!" נאטסו נכנס לבניין הגילדה. בניגוד ללוסי, הוא נראה יחסית ערני.
"בגללך לא הצלחתי לישון!" לוסי נזפה בו קלות כשהתיישב.
נאטסו גיכח. "את חמודה כשאת כועסת לוסי" הוא אמר.
לוסי הסמיקה והסיטה את מבטה. "ש-שתוק!" היא מלמלה.
האפי ישב על השולחן עצמו. הוא נראה הרבה יותר ערני מלוסי ונאטסו.
"אולי נצא לעבודה יחד?" שאלה וונדי, שישבה בשולחן ליד.
לוסי הנהנה בחיוב. "מסכימה. מה לגביכם?" היא שאלה את חבריה.
"אני אשמח" ארזה אמרה, ולקחה ביס מעוגת התותים שלה.
"גם אנ-" נאטסו התחיל לומר, אבל השתתק במהירות כשגריי וג׳וויה הצטרפו אליהם.
גם הוא וגם נאטסו נמנעו מקשר עין, מה שהיה קצת מוזר.
"גריי! אתה תצטרף לעבודה?" ארזה שאלה. "לא...מצטער. הבטחתי לג׳וויה שנצא לדייט" גריי אמר ונישק את ג׳וויה על לחיה.
"אז אלו רק אנחנו אני מניחה" לוסי אמרה וקמה כדי לקחת עבודה מהלוח שניצב בסוף הגילדה.
"תגיד, הכל בסדר איתך ועם גריי?" ארזה שאלה אחרי שג׳וויה וגריי יצאו מהגילדה.
נאטסו הנהן.
**********
אחרי העבודה, כולם חזרו לגילדה, חוץ מלוסי שחזרה לביתה.
נאטסו דיבר עם אחד מחברי הגילדה, אבל השתתק כשגריי עבר לידו. הוא לא ידע למה זה קורה, אבל אז נאטסו נזכר במשחק אמת או חובה שבו הם שיחקו לפני יומיים. הוא הסמיק ממבוכה רק מהמחשבה על זה. 'מה קורה לי?! גריי הוא חבר שלי נכון? אז למה אני מובך רק מחובה מטופשת?' הוא חשב.
"נאטסו?" קולה של מירה ג׳יין קטע את מחשבותיו.
"כן?" הוא החזיר שאלה.
"אני יודעת שקרה משהו בינך לבין גריי כי אתם לא מדברים...זה קשור למה שהיה ביום שישי?" היא שאלה.
"איך את יודעת על זה?" נאטסו שאל בפליאה.
"ארזה סיפרה לי" מירה אמרה בפשטות.
נאטסו הנהן. "קרה משהו שגרם לשנינו להתרחק טיפונת ממבוכה" הוא משך בכתפיו.

Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top