היי. שמתי לב שהפאנפיק לא היגיוני מבחינת הזמן... סורי.

אני מבטיחה לכם שהוא שווה את זה. *********************************************************************

נ.מ. ניקו

"לפני שאתם יוצאים, למישהו יש תוכנית ?" שאלתי את ג'ייסון, הייזל וליאו.

"נראה לי שנאלתר." ליאו אמר והתנדנד בכיסא שלו.

"איך אפשר לאלתר? הקטה יכולה להיות בכל מקום בעולם."

"השיטה הכי פשוטה היא לנסות להתקשר אליה באיריס - נט, תשאלו אותה איפה היא ומה צריך לעשות כדי להגיע אליה או שפשוט תסתכלו מסביבה. הכי כדאי שתתקשרו עכשיו, לא יכול להיות מוקדם מאוד או מאוחר מאוד באף מדינה שסביר להניח שהיא תהיה בה. הקטה היא אלה ידידותית יחסית, אבל היא לא אוהבת לעשות את הבחירות של אחרים. היא כנראה תיתן לכם שלוש דרכים בהן תוכלו להגיע אליה. ברגע שתגיעו אליה היא תבחן שוב ושוב אם אתם ראויים לעזרה שלה." אנבת' אמרה וכולם הסתכלו עליה בשוק. שכחתי לספר לכם משהו, את כל התוכנית הזאת היא אמרה בזמן שכיסחה את קלאריס באימון חרב.

"כולם, זאת החברה שלי." פרסי אמר והסתכל עליה בהערצה.

"החברה שלך עוד תשלם על זה, " קלאריס אמרה, "ג'ייסון, ליאו והייזל יוצאים למסע חיפושים?"

"כן." 

"למה?"

"סיפור ארוך." אמרתי. אם הייתי ג'ייסון, וממש לא הייתי רוצה להיות ג'ייסון במצב הזה, לא הייתי רוצה לספר את כל הסיפור לאף אחד. טוב... אולי רק לוויל. לא הייתי רוצה שאף אחד ידע כמה חלש אני. אני צריך להיות קשוח. בשביל עצמי. לכסות את הפגיעות ואת החולצה, שדרך אגב, כבר מזמן לא שחורה, במעיל טייסים. לא לתת לאף אחד לדעת שאני כבר שמח. שאני כבר גאה במי שאני. שכבר טוב לי. כי כשטוב לאנשים, אפשר לקחת את זה מהם. ואני לא רוצה שיקחו את זה ממני. אני לא רוצה שייקחו לי את וויל, שבחודשים האחרונים הפך לכל עולמי. אל תיקחו ממני את הנער הטהור, השמח, עם העיניים הטובות והשיער הזהוב, שנתן לחיים שלי שוב משמעות.

"סיפור שאני מניחה שאתם שומרים לעצמכם?"

"נ-נשמח. תודה על ההתעניינות, קלאריס." ג'ייסון אמר.

"מתי שתרצה, בלונדי." היא אמרה והתקדמה לכיוון ביתן ארס. פרסי התחיל לזמן מים (מהבקבוק שליאו בדיוק שתה. הוא לא היה מרוצה מזה במיוחד.) ואנבת' זרקה דרכמה לתוך הזרם.

"אלה  נכבדה, קבלי מנחה זו מידי. הראי לי את הקטה." אנבת' אמרה. במים הופיעה אישה צעירה, בערך בת שלושים עם שיער חום ארוך ומתולתל ועיניים חומות בגוון זהה בדיוק לשיערה, אבל בכל פעם שעשתה צעד בכיוון שונה, המראה שלה השתנה, פעם לבעלת שיער שחור קצר ועיניים ירוקות ופעם לבלונדינית עם עיניים שחורות. הדבר היחיד שנראה לי משונה היה הרקע.

"מה יש לאלה לעשות בוולמארט?" ליאו שאל.

"שלום לך, חצוי. אני נמצאת במקום אותו אתה מכנה 'וולמארט' בגלל העיצוב המדהים. כל כך הרבה שבילים ובחירות לעשות! מקום מרתק באמת."

"ה-הקטה! אני ושני ידידים שלי, ג'ייסון גרייס וליאו ואלדס נשמח לעזרתך בקסם."

"הייזל, תלמידתי, אני העברתי אלייך כל כך הרבה ידע וכל כך הרבה קסם..."

"הקסם שלי הוא אפסי לעומת הקסם שלך, האלה." הייזל אמרה וקדה קידה אלגנטית.

"תודה רבה לך. מה העזרה שאתם מבקשים?"

"קסם ערפול חזק מאוד, שיכול לשטות בחצויים, אלים, וכל יצור חי. א-אנחנו צריכים..." הייזל היססה - אבל ליאו וג'ייסון הנהנו אליה כדי להראות לה שהם בטוחים, "אנחנו צריכים שתחליפי את המראה של ליאו וג'ייסון."

"אתם בטוחים?"

"אנחנו בטוחים. זאת הדרך היחידה..."

"לוודא שמותך יכאב פחות, ג'ייסון גרייס."

"א-איך...?"

"אני אלה, בכל זאת. אני מצטערת לשמוע שעליך להקריב את חייך. אעזור לכם, אבל לעזרתי יש מחיר."

"נעשה מה שצריך."

"מחר עם שחר אשלח אתכם למסע חיפושים שכולו מורכב מבחירות. הבחירות שלכם יכריעו אם אתם ראויים לעזרתי."

"מצויין. נהיה שם מחר. לאן להגיע?"

"למקום שבו בכל מסדרון טמונות בחירות חדשות, בכל פנייה תרגישו חרטות ובכל אגף מסתתרים סודות."

"המבוך של דיידלוס?"

"קרוב. תגיעו לסניף הקרוב ביותר של וולמארט."