נ.מ. הייזל.

בפעם הראשונה בחיי, ארזתי תיק למסע חיפושים בביתן האדס. לא רק לעצמי. הבנים לא יכלו לארוז לעצמם את התיקים, אז אני לקחתי על עצמי את המשימה. בכל תיק ארזתי בגדים להחלפה, שלושה ליטר מים, 200 דולר, 10 דנארי, 10 דרכמות, 5 כריכים, מברשת שיניים, משחת שיניים, סבון, תחבושות, אמברוסיה, נקטר, משחות, שק שינה וכמובן את הנשקים של כל אחד מאיתנו. למרות שעברתי על הרשימה של כל מה שצריך, הייתה לי תחושה נוראית ששכחתי משהו. 

"לא שכחת כלום, אל תדאגי." שמעתי קול.

"ניקו?"

"לא," הקול חזר וראיתי להבה קטנה, "איך עבדת בחושך הזה?"

"לא שמתי לב..."

"היי, זה בסדר. אני אדליק את האור." הוא אמר ושמעתי חשש בקול שלו. כשהוא הדליק את האור, הופתעתי לגלות שכל הפנים שלו חבולות ויורד לו דם מהאף. 

"מה קרה לך?!" 

"שום דבר! הכל טוב! זה רק גריז."

"באמת?"

"כן."

"אז למה אתה מדמם מהאף?"

"זה... זה גריז."

"באמת, ליאו. ראיתי גריז, ולא ככה נראה גריז. זה דם."

"זה סיפור ארוך." הוא נאנח.

"יש לי את כל הזמן שבעולם." אמרתי. ליאו התיישב על המיטה של ניקו והפנה אליי את הגב.

"זה ליאם."

"מה?! ליאם מביתן אפולו? הוא לא יפגע בזבוב!"

"כנראה שאני לא זבוב. " 

"למה הוא עשה לך את זה?"

"את בטוחה שאת רוצה לדעת?"

"כן."

"קליפסו... היא נישקה אותו. נפרדנו. אני נישקתי אותך. ראיתי אותו מסתובב במחנה ושאלתי אותו למה הוא התחיל עם החברה שלי. בתמורה הוא נתן לי את זה," הוא הצביע על האף המדמם שלו, "הדבר היחיד שמדאיג אותי... א-אם זה מה שהוא עשה לי, שנייה אחרי שנפגשנו... מה הוא עושה לקליפסו?"

"ליאו... אני מצטערת, א-אני לא ידעתי..."

"ולא היית צריכה לדעת. הייתי צריך להמשיך לשקר. מאוחר מדי לומר שהיא עדיין החברה שלי והכל בסדר?" הוא אמר. התיישבתי לידו.

"כן. אתה צריך ללמוד לשחרר אותה. כמו ששחררת אותי. אם היא עשתה מה שהיא עשתה, ממש לא מגיע לה שתמשיך לאהוב אותה. "

"אבל הייזל... זה רק גורם לי לאהוב אותה יותר. זה מוזר, אבל לראות אותה מאושרת עם ליאם... זה כואב לי, בוודאי, אבל זה כואב לי רק כי אני חושב שאולי אני יכול לעשות אותה מאושרת יותר."

  "אחרי מה שהיא עשתה, לא מגיע לה שתעשה אותה מאושרת יותר. אני מבינה כמה זה קשה, אבל היא לא החברה שלך. היא לא אוהבת אותך. אל תבזבז עליה יותר מידי מחשבות."

"ב-בסדר..." הוא אמר, מנסה להסתיר את הדמעות. 

"היי," ניקו בדיוק חזר ממסע צללים, "שמעתי הכל, ליאו. אני מצטער. וויל מכחיש כל קשר דם לחלאה הזה. אני פה בשבילך אם אתה צריך משהו. אבל אם תיגע באחותי שוב-" 

"הכל בסדר. הוא לא שלט בעצמו. זה לא היה הדבר הנכון לעשות, אבל כולנו עושים טעויות."

"אני ממש מצטער, הייזל. כמו שאמר פעם אדם חכם, 'את בן אדם נהדר, אבל זה עבר לי. אני שמח בשביל שניכם. זה בסדר. אנחנו בסדר. כלומר, אני מבין עכשיו... את חמודה, אבל את לא הטיפוס שלי."

"איך אתה שמעת את זה?!?!?!"

"יש לי אוזניים בכל מקום, ניקו די אנג'לו."

"תקולל, ליאו ואלדס."