שלוםםם 

הספר זכה בתאג דה פייבוריט בתחרות "נפלתי מהירח"! אז אני מייד אדביק את המדבקה.

לכבוד הזכייה ולכבוד שלושת הספיישלים שפספסתי בהפסקה, אני מפרסמת את הפרק הזה מוקדם וגם ספיישל אחד. תהנו!!

********************************************************

נ.מ. ליאם.

שלוש, שתיים, אחת, אקשן. זו ההזדמנות שלי. רושם ראשוני הוא הדבר הכי חשוב ליצירת דמות מושלמת. המפגש הראשון צריך להיות מושלם. הוא צריך להפגין את התכונות הדרושות לדמות. לשדר את המסרים הנכונים. לשתול את המחשבות הנכונות. לשקר עם העיניים. אסור לי לפשל. 

"איפה אתה רוצה לאכול? וויל משלם..." היא אמרה. כרגע, אסור לה לדעת שאני מכיר את וויל. היא תבין כשנגיע לחוף. 

"איפה שאת רוצה." 

"כזה ג'נטלמן..." היא צחקה.

"לא בדיוק, אני פשוט לא יודע לקבל החלטות, במיוחד כשזה נוגע לאוכל. אמרת שאת צמחונית, נכון?"

"בהחלט."

"אז אולי נלך לשתות קפה? את כנראה עייפה אחרי הנסיעה..."

"מה דעתך על דאנקן דונאטס?"

"למען האמת, אני מעדיף את סטארבאקס."

"איך אתה יכול להעדיף את סטארבאקס? יקר שם כל כך ובלי שום סיבה!" היא כמעט צעקה. הכל הולך כמו שצריך. 

"היי, תנשמי עמוק," צחקתי והרמתי ידיים בכניעה, "נלך לדאנקן דונאטס."

"בהחלט. זו המכונית שלי. אתה זה שנדחפת."

"את הזמנת אותי!" חייכתי.

"נכון, אני מצטערת. יש לי נטייה לאיים על אנשים."

"הכל בסדר, אני חושב שזה חמוד."

"חמוד?"

"כן! את בקושי מגיעה לדוושת הגז ואת מנסה לאיים עליי."

"אתה אומר שאני נמוכה? טוב, זה לא שאתה בדיוק ענק. מה הגובה שלך?"

"מטר שבעים וחמש."

"אתה פצפון!"

"אני לא יודע אילו ענקים את מכירה, אבל מטר שבעים וחמש זה גובה די ממוצע. ודרך אגב, לגבי קודם, לא התכוונתי להגיד שאת נמוכה, או נראית חלשה... להיפך. את קורנת."

"כמו... השמש?"

"סליחה, אני לא בדיוק יודע איך להסביר את זה... יש מסביבך מן... הילה כזאת. הילה עוצמתית."

"אתה מדבר כמו מגדת עתידות."

"כל מה שאני מנסה להגיד זה שאת נראית נחמדה יותר משאת נראית מפחידה."

"תודה, אני מניחה. בכל מקרה, מה אתה רוצה להזמין?" 

"אני מזהיר אותך, זה יהיה קצת מוזר."

"תאמין לי, יש לי ניסיון עם מוזר. אני לא אופתע מכלום."

"אם את אומרת. אני רוצה קפה שחור, בלי סוכר." (הערת הכותבת: אני כבר רואה את התגובות צועקות "כמו הלב שלך!")

"לא כל כך מוזר עד כאן, פשוט לא טעים."

"חכי, זה נהיה יותר טוב. ואני רוצה גם... את הדונאט הוורוד." אמרתי והיא צחקה.

"אתה מקבל את הכי טוב משני העולמות."

"בדיוק." אמרתי כשפייפר הזמינה את הדברים. אם אתם תוהים, פייפר שותה אייס קפה עם חלב שקדים. 

"בלי דונאט?"

"אתה רוצה לאכול גוש בצק ספוג בשמן?"

"כן. מאוד, למען האמת." אמרתי.

"תודה!" פייפר אמרה ואספה את הדברים שלנו מחלון הדרייב - ת'רו והושיטה לי כוס של קפה שחור ודונאט ורוד.

"הכי טוב משני העולמות." צחקתי ושתיתי קצת מהקפה. 

״אתה באמת שותה קפה שחור?״ היא שאלה.

״למה שאני לא אשתה קפה שחור?״

״כי...״

״כי אני ילד?״

״כן!״ היא אמרה ואני התחלתי לצחוק. 

״ומה אם... אני אוהב את זה?״

״אז אתה מוזר, בילי.״

״ואייס קפה, זה לא מוזר? קפה אמור להיות חם!״ אמרתי בחיוך.

״נסכים שלא להסכים?״ היא אמרה. כשהיא הרימה את הקפה שלה, קבוצת שיער קטנה נפלה לה על הפנים. הרמזור הפך לאדום. ההזדמנות שלי. הושטתי את היד שלי, והסטתי את שיערה אל מאחורי האוזן שלה. כל מה שאני צריך לעשות, מה שיבטיח את אהבתה, הוא הדבר הפשוט בעולם. קשר עין לעשר שניות.

עשר. תשע. המבט על פניה היה מעט מופתע. ניסיתי לחקות אותו. שמונה. שבע. חיקיתי את הכל- את ההפתעה, התחושה האסורה, ומעט העצב שהיה בעיניה. שש. חמש. פייפר נתנה לי הבעה כל כך מלאה. כל כך מושלמת. כזאת שכל כך קל לבנות ממנה סיפור. הדבר היחיד שהייתי צריך להוסיף על כל מה שכבר היה באותה ההבעה, הוא המבט המאוהב. מן שמחה, שלא מרשה לעצמה לצאת החוצה לגמרי. לשקר עם העיניים. היו לי שבועות ואולי אפילו חודשים של אימונים על המבט הזה עם קליפסו. מעולם לא אהבתי אותה, ולא הייתי צריך לאהוב אותה. כל מה שהייתי צריך היה לגרום לה להאמין שאני אוהב אותה. לשקר עם העיניים. זה כל מה שצריך. ארבע. שלוש. העיניים הן החלון לנפש, אבל מה קורה אם סוגרים את התריסים? מה אם על התריס מציירים מה שרוצים, ומעמידים פנים שזה היה החלון מאז ומתמיד? שתיים. אחת. קאט.

פייפר הסיטה את מבטה מיד שנגמרו עשר השניות שלי, וכך עשיתי גם אני. אסור היה לי להסתכל עליה ליותר מידי זמן, אחרת היא תחשוד ראיתי את כל השינויים במבטה. מבלבול, לתחושת ביטחון, להבנה. הכל עובד בדיוק לפי התוכנית.

״אני מצטער... זה לא היה בסדר מצידי.״

״הכל בסדר, אין לך שום סיבה להתנצל.״

״לא... יש לך חבר, נכון?״

״כן. ג׳ייסון גרייס.״

״השם נשמע לי מוכר... את יכולה לתאר לי אותו?״

״בלונדיני, עיניים כחולות, משקפיים, מטר שמונים וחמש.״

״עכשיו אני מבין למה את חושבת שאני פיצפון...״

״אתה מכיר את ג׳ייסון?״

״אני לא יודע, הוא נשמע לי מוכר. אני מניח שאם אני אפגוש אותו אני אזהה אותו.״

״טוב, אתה לא תצטרך לחכות עוד הרבה זמן. הגענו.״ פייפר אמרה ואני חייכתי. הגיע הזמן למערכה השנייה.