נ.מ. ג'ייסון

מאוד בוגר, הקטה. לשלוח אותי ליום בו גיליתי שאני עומד למות. צפיתי במתרחש כמו בסרט. ראיתי נער בלונדיני גבוה, בעל צלקת קטנה על השפה, מתקדם בחושך. הנער הזה היה אני. 

הגעתי לחדר מלבני, בערך בגודל של מגרש כדורסל. כשניסיתי להתקדם,  שמתי לב שאין לי לאן. הכניסות לחדר היו משקופי אבן פשוטים עם מדף קטן, אבל מתחת למדפים ביעבעה בריכת של נוזל שדמה ללבה. על פני הנוזל צפו אריחי אבן גדולים שיצרו שורות וטורים בצורה שהזכירה תשבץ שלד. בקצה החדר ישבה אישה צעירה בעלת שיער אדמוני קלוע ועור שחום. היא נראתה מיואשת. 

"סליחה?" קראתי לאישה, "מי את? כדאי שתצאי, המקום הזה מסוכן." 

"אני מודעת לסכנה, ג'ייסון גרייס," צימצמתי את עיניי ושמתי לב שהיא כבולה, "אני הסבילה מקומאי, הרופילה. נכלאתי כאן, ועליי למסור לך נבואה. "

"אני מוכן."

"סייעתי בעבר לאינאס, שהיה -" הסיבילה עצרה.

"נסיך. נסיך טרויה." אמרתי ומולי הופיע גשר עשוי מאריחי האבן  והמילה 'נסיך' כתובה עליהם, אות בכל אריח. 

"מצויין! אני כוהנת לאפולו ומשרתת את דיאנה, שניים מ-," הסיבילה שוב עצרה, "חמש אותיות, י' היא האות הרביעית." הסיבילה אמרה. ניסיתי לחשוב.  התשובה היא אלים, כמובן, אבל ב'אלים' יש רק ארבע אותיות.

"האלים." עניתי וגשר משבצות נוסף עם המילה 'האלים' הופיע והצטלב עם הי' מהמילה 'נסיך'.

"יופיטר הוא אביך, מה שאומר שאתה ה-" הסיבילה עצרה ונראתה חסרת אונים, "שתי אותיות, אות אחרונה ן'"

"בן." גשר עם האות ב' הופיע מימין לאות נ' של המילה 'נסיך'.

"אביך הוא אל... ארבע אותיות, אות ראשונה ה'."

"הברק." גשר עם המילה 'ברק' הופיע במאונך לה' מ'האלים'.

"צורה אחרת להגיד יתעלף, שתי המילים הראשונות." הסיבילה אמרה. התשובה המלאה היא יאבד את ההכרה, ושתי המילים הראשונות הן...

"יאבד את." אמרתי. גשר עם המילה 'יאבד' הופיע במאונך לב' מ'בן' ומיד אחריו התחבר לא' גשר נוסף עם המילה 'את'.  לא אהבתי לאן שהנבואה הזאת הולכת. הנחתי שהיא מדברת עליי, בגלל שהסיבילה סיפרה אותה לי, למרות ששנאתי את כל הכינויים האלו, "נסיך האלים, בן הברק..." 

החלק שבאמת הדאיג אותי היה החלק שנוסף עכשיו. יאבד את... מה?

"חיבתו, חמש אותיות, אות ראשונה א'."

"אהבתו." גשר עם המילה 'אהבתו' הופיע במאונך לא' של 'האלים'. אהבתו... אהבתי...פייפר? 

"אבל, שתי אותיות."

"אך." אמרתי. המילה אך הופיעה והצטלבה עם הכ' של 'נסיך'. נרגעתי. 'אך' פותח עוד אפשרויות. אבל. אלא אם כן. 

"ב-בנוסף... שתי אותיות." הסיבילה אמרה ונראתה מצטערת.

"ג-גם." אמרתי, מבועת. מה עוד אני יכול לאבד חוץ מאת פייפר? לא, בנוסף לפייפר. המילה 'גם' הופיעה במאונך למ' מ'האלים'.

"המילה השישית." הסיבילה אמרה. הנחתי שהיא התכוונה למילה השישית בנבואה. נסיך - אחת, האלים - שתיים, בן - שלוש, הברק - ארבע, יאבד - חמש, את -שש.

"את." עניתי. ת' הופיעה והתחברה לא' מהמילה 'אך'.

"אני כל כך מצטערת, גיבור צעיר," הסיבילה אמרה ודמעות עלו בעיניה, "זהו הפגם הגדול ביותר בכוחות הנבואה, ההפך מ'מותו', ארבע אותיות, אות שנייה י'."

"חייו." אמרתי בהשלמה. נסיך האלים, בן הברק, יאבד את אהבתו, אך גם את חייו. השלמתי את הנבואה בראשי.  

ברגע שהבנתי את המשמעות של הנבואה, הייתי בסוג של טראנס. עניתי על כל השאלות בלי בכלל לחשוב. הגשר הושלם וסוף סוף יכולתי להגיע אל הסיבילה.

"נסיך האלים, בן הברק, יאבד את אהבתו, אך גם את חייו. בחנית ידקר וימות בקרב." 

"אני מצטערת, גיבור צעיר. זו הנבואה. אי אפשר לשנות את הגורל." הסיבילה אמרה והזיכרון התפוגג.

 אי אפשר לשנות את הגורל. הסיבילה צודקת. אני צריך להבין את זה. להשלים עם זה. לנגב את הדמעות. להפסיק לחשוב על עצמי. לחשוב על הכלל. על החברים שלי במחנה החצויים ובמחנה יופיטר. המשפחה שלי. באותו הרגע הבנתי מה הקטה רוצה שאני אעשה.

"אני משלים עם הגורל שלי, הקטה. את שומעת אותי?" צעקתי. הייתה בצעקה הזאת הקלה. המון לחץ, אבל גם נקודת אור קטנה. הרגשתי כאילו כל הזמן הזה הייתי עיוור, וסוף סוף נפקחו לי העיניים. האמת שזו לא הייתה הרגשה. כשמיצמצתי, גיליתי שאני במסדרון הקפואים של וולמארט, עומד על מקפיא. 

"ג'ייסון!" הייזל רצה ישירות אליי.

"הייזל, הכל בסדר?"

"אני בסדר, אבל - " הייזל לא הייתה צריכה להמשיך את המשפט, כי בדיוק אז נשמעה צרחה, מקפיאת דם יותר מכל המקפיאים של וולמארט ביחד. הצרחה של ליאו.