נ.מ. הייזל

חבל. החיים שלי עם פראנק ברומא החדשה סוף סוף הסתדרו, האלים מחליטים להטיל עלינו מסע חיפושים. מי זאת הייתה בכלל? אפרודיטה? אני לא בטוחה שאלה ספציפית הטילה עלינו את המסע. אפרודיטה היא זאת שהחליטה שג'ייסון צריך להיפרד מפייפר. בגלל שג'ייסון במצב רגיש מדי, אנחנו צריכים שליאו יעשה את זה במקומו, ולכן אנחנו זקוקים לעזרה של הקטה. אף אחד לא באמת הטיל עלינו את המסע הזה. אנחנו בחרנו בו.

אבל ג'ייסון לא בחר למות. ממש לא. ג'ייסון רוצה לחיות. לג'ייסון יש כל כך הרבה לחיות למענו. לג'ייסון יש רעיונות. לג'ייסון יש אידיאלוגיה. ג'ייסון רוצה לחבק את כולם, אבל כשהוא הסתובב לחיבוק, הוא קיבל סכין בגב. אף אחד לא בגד בג'ייסון. רק המציאות. רק החיים. החיים הכל כך קצרים, ועם זאת כל כך משמעותיים שלו. ג'ייסון השאיר חותם. לא, ג'ייסון ישאיר חותם. לג'ייסון נשאר עוד זמן לחיות, ואני בטוחה שהוא ינצל אותו הייטב.

אבל ליאו לא בחר להיות המחליף של ג'ייסון. ליאו לא בחר להפוך אליו. ליאו עשה את זה רק כטובה לחבר. ליאו ממש לא בחר להיות האדם הכי יציב רגשית בסיטואציה הזאת. ליאו בכלל לא יציב. ליאו מנסה להציל חתיכה מספינה טובעת, הטיטאניק שלו, אבל רוז שלו כבר טבעה מזמן. ליאו מנסה להאמין בטוב שבקליפסו, אבל לא מבין שהטוב הזה כבר לא שייך לו. ליאו רוצה להאמין שהוא יחזור למחנה החצויים וקליפסו תחכה לו בזרועות פתוחות, אבל היא לא. אבל ליאו מציאותי, ואני מאמינה שהוא יבין שאם הוא לא יברח, הטיטאניק תטבע איתו.

אני היחידה שכן בחרתי. בחרתי להיות תלמידה של הקטה. בחרתי לקחת חלק במסע החיפושים הזה. אני בחרתי, ואני מוכנה להמשיך לבחור.

אבל לא בחרתי לנשק את ליאו. לא בחרתי ובחיים לא אבחר. פראנק בחר בי, ואני בו. ועל הבחירה הזאת אני לא מתחרטת.

בדיוק על הבחירה הזאת הקטה רצתה לבחון אותי. מולי הופיע ליאו, אבל ידעתי שהוא לא אמיתי. הוא נראה מרשים יותר. קצת גבוה יותר. השיער שלו היה מסודר יותר, משוח בשמן. הוא הזכיר לי את סמי. אבל אני כבר במקום אחר עכשיו, והייזל בת ה12 שאהבה את סמי ואלדס תקועה אי שם ב1940.

"אממ... היי הייזל." ליאו אמר. כל כך לא אמין. ליאו בחיים לא ייגש אלי ככה. הוא ימרח על עצמו חיוך מזוייף, יספר בדיחה ורק אז אני אבין שמשהו לא בסדר.

"ליאו... הכל טוב?" אמרתי ושיחקתי את התפקיד שניתן לי.

"אני... ל-ליאם. הוא אמר שאני בחיים לא אשיג בחורה. כבר נמאס לי מהפוץ הנפוח הזה. כל עניין קליפסו עלה לו לראש."

"אני מבינה..."

"היי, יש לי רעיון!"

"מה?"

"אולי... תסכימי להיות החברה שלי? רק ליום אחד, אני מבטיח. רק כדי להראות לו מה זה. "

"ליאו, אני לא מוכנה לעשות את זה, פראנק-"

"אני לא אספר לפראנק, אני מבטיח!"

"אבל אני אספר. אתה בחור נחמד, אבל לא יקרה בנינו כלום. גם לא בכאילו. " אמרתי והרגשתי כאילו אבן ירדה לי מהלב. אבן ענקית עם השם ליאו חרוט עליה.

"א-את צודקת... אני מצטער."

"היי, הכל טוב. אתה תתגבר על זה, אני מבטיחה." אמרתי והנחתי את הידיים שלי על הכתפיים שלו. מצמצתי וכשפקחתי שוב את העיניים מצאתי את עצמי מחזיקה שקית של ברוקולי קפוא.

"היי, הייזל!" ליאו האמיתי רץ אליי.

"היי."

"סיימת את המשימה של הקטה?"

"כן. היה כמעט קל מידי."

"מה הייתה המשימה שלך?"

"סתם, עניין לא פתור. מה שלך?"

"בדיוק כמוך, עניין לא פתו-" ליאו התחיל להגיד, אבל דמות לבושה בשחור חסמה לו את הפה. הדמות רצה ולקחה את ליאו איתה. ניסיתי לרוץ אחריהם, אבל כל מה שראיתי היה מגן קסם שחור וחזק. ניסיתי לפרוץ אותו במשך כמה דקות, אבל בסופו של דבר החלטתי לחכות לג'ייסון. הבעיה היחידה במגן הייתה שהוא לא חסם קול. לא ראיתי כלום, אבל שמעתי צרחות איומות של כאב בקול שאי אפשר לטעות בו. הקול של ליאו.