לעיתים, ריידר הרגיש כאילו שהעולם שונא אותו. הוא שכב במיטתו, לבד (אך רק בחושך חלקי) ובהה בתקרת חדרו, כששמע קולות מלמטה. הקולות התחזקו, לכן הניח שמי שזה לא יהיה, הוא עולה במדרגות. ואז... הוא זיהה את הקול. ג׳ראלדין.

כן, העולם בהחלט שונא אותי, הסכים עם עצמו.

הוא שמע דלת נטרקת, מה שאומר שהיא ואחותו נמצאו בחדרה של פרנקי. כרגיל.

מבטו חזר לתקרה. מה אני צריך לעשות כדי שהיא תחבב אותי? שאל את עצמו. הוא לא הצליח להימנע מרצף המחשבות הקיטשי שליווה כל דמות דחויה בסרטים הרומנטיים בהם אמו תמיד אהבה לצפות.

מה יש לו, שאין לי? מי הוא בכלל? איך אני נהיה דומה יותר לבחור הזה, שהיא מחבבת כל כך?

ריידר ניער את ראשו וקם ממיטתו. אין בי שום דבר לא בסדר, ענה לקול חסר הביטחון שבראשו. זו אחת הסיטואציות האלה של ׳זה לא אתה, זו אני׳. זו לא היתה אשמתו, וגם לא אשמתה. אם היה אפשר להתאהב על פי בחירה, חייו היו קלים הרבה יותר.

הוא החליט שלא לתת לזה להפריע לו, או לפחות לנסות. הוא לא היה איזו דמות בספר או סרט טיפשיים. אלו הם החיים האמיתיים, ואני לא עומד להיות עוד אחת מהדמויות הפתטיות שמשנות את עצמן או נכנסות לדיכאון כי לא החזירו להן אהבה. יש עוד הרבה בחורות, וזו סתם התאהבות קטנה. אני אשרוד. גיחך לעצמו.

הוא החליט שהדרך הכי טובה להתעודד היא לצפות בסדרת טלוויזיה עם הרבה אלימות ודם, ומאחר שלא היתה לו טלוויזיה בחדר (הורים קשוחים), ירד לקומה התחתונה וצנח על הספה בתנוחה שנראית מאוד לא נעימה, אך למעשה היתה נוחה להפליא.

לוקח את השלט השחור בידו, הוא הדליק את הטלוויזיה והחל לעבור בין הערוצים, בודק את הסדרות ששודרו. לא, לא, לא, בהחלט לא, אולי... לא.

לבסוף התפשר על סדרה כלשהי שלא הכיר, שכללה (לפי מה שהבין) רוחות רפאים, מפלצות, הרבה רצח, והרבה דם. בדיוק כפי שרצה.

הוא הכין לעצמו פופקורן לאווירה הכללית, שם את רגליו על השולחן והתחיל לזרוק לעצמו חתיכות פופקורן קטנות לפה. באופן מפתיע, הצליח לתפוס את רובם, אך הרצפה והספה סביבו עדיין זכו לקישוט מיוחד בדמות פיסות הפופקורן חסרות המזל.

לאחר פרק וחצי מהסדרה (אותה רשם לעצמו להתחיל לראות בקביעות מתישהו - היא היתה מעולה) הטלפון הקווי החל לצלצל. הוא גנח בקול, חסר כוחות ללכת עד לטלפון. אחותו ירדה בריצה במדרגות, עברה מאחורי הספה, נתנה לו סטירה על הראש וברחה למטבח, לענות לטלפון בזמן שגנח שנית, הפעם מכאב.

״השטן בעצמו יצר אותה,״ מלמל לעצמו תוך כדי שפשוף קרקפתו הכואבת.

ריידר שמע קול מהמדרגות, וראה את ג׳ראלדין יורדת בחינניות הרגילה שלה. והפעם, הוא לא היה ציני. לא היה לו מושג כיצד בחורה עדינה ונחמדה כמוה התחברה למישהי כמו אחותו... למרות שגם לג׳ראלדין היו את הרגעים שלה.

הוא שמע את צעקותיה של אחותו מהמטבח, ולאחר כמה רגעים היא התגלתה שנית, פניה זעופים יותר מהרגיל. ״אמא רוצה שאלך לקנות כמה דברים במכולת ואומרת שאני צריכה לעשות את זה כי אתה הלכת בכמה פעמים הקודמות.״ היא רטנה.

ג׳ראלדין הסתכלה עליה במבט לחוץ מעט, שריידר לא הבין. ״את יכולה להישאר כאן עם אחי עד שאחזור. זה אמור לקחת לי שעה בערך, כי אמא רוצה שאלך למכולת הרחוקה יותר, רק כי היא יותר מגוונת! היית מאמינה?״ היא שאלה את ג׳ראלדין וגלגלה את עיניה. ג׳ראלדין צחקה על התנהגותה וכתפיה המתוחות נרפו. היא חייכה לעבר ריידר.

״היי ריי!״ אמרה לו. גם אחותו השתמשה בכינוי, מאז שהיו קטנים. כבר אז הראתה סימני עצלנות, והחליטה לקרוא לו ׳ריי׳ כי לטענתה, שמו המלא לוקח יותר מדי מאמץ. אך כשג׳ראלדין השתמשה בכינוי... ובכן, אנשים רגילים מתארים את ההרגשה הזו כפרפרים בבטן. אך אם להשתמש בביטוי שפרנקי אימצה: בטנו הרגישה כאילו שאכל חבילת מנטוס, ואז שתה ליטר שלם של קולה. מיותר לציין מה היתה התוצאה של דבר כזה.

הוא חייך לעברה בחזרה, וניסה להתעלם מרגשותיו. היא לא כזו מיוחדת, ניסה לשכנע את עצמו. למה התאהבתי בה מלכתחילה? כבר יצאתי עם בנות יפות יותר.

ג׳ראלדין התיישבה לצידו על הספה ואחותו הזכירה להם שתחזור בעוד שעה בלבד. רגע לפני שיצאה מהדלת, שלחה לריידר מבט מזהיר, ממנו התעלם. מה זה משנה? הוא לא יתחיל איתה בניגוד לרצונה, ולא יעשה מעצמו צחוק בניסיון אם היא מחבבת מישהו אחר.

ג׳ראלדין הפנתה את מבטה לטלוויזיה וקפצה. ״הו! אני מתה על הסדרה הזו! אני כבר בעונה 9, באיזו עונה אתה?״

ובאותו הרגע נזכר בדיוק למה התאהב בה. כן, היו יפות יותר, אבל האישיות שלה היתה מדהימה. היא לא היתה כמו אף בחורה אחרת שאי פעם פגש. ההתלהבות שלה היתה מקסימה ומתוקה, והיא לא היתה מהבחורות שינצלו את הרגע על מנת להתקרב לבחור בטענה ש׳היא מפחדת׳. למעשה, היא כבר הכירה לו כמה סרטי אימה שהפחידו אותו יותר מאשר אותה.

הוא הסביר לה שרק עכשיו הכיר את הסדרה, והיא הסתכלה עליו בעיניים פעורות ודרשה שיראו את הפרק הראשון ביחד. היא עלתה בריצה במדרגות ביתם וחזרה עם המחשב הנייד של פרנקי. ריידר חשב שזה קצת מוזר שהיא ידעה את סיסמתה של אחותו, בעיקר כשאפילו הוא לא ידע אותה, אבל חשב לעצמו שאולי זה סתם עוד קטע של חברות טובות. חולקות סיפורים על בנים, חולקות בגדים וחולקות סיסמאות למחשבים אחת של השניה. חוץ מזה, עם כמות הפעמים שג׳ראלדין היתה בביתם, זה כמעט היה המחשב שלה.

הפרק הראשון נטען והם צפו בו. תוך כדי, ג׳ראלדין זרקה הערות על הפרק, העונה, ההבדלים והדרך בה הסדרה השתפרה עם העונות. היא צחקה מהבדיחות למרות שכבר ראתה את הפרק בעבר, הזעיפה את פניה כשהדמויות הראשיות רבו והסתכלה בעניין כאשר רוח הרפאים תקפה אותם. ריידר תמיד חשב שאנשים כאלה היו מעצבנים, אך כשהיא עשתה זאת הוא הרגיש מרותק. בסופו של דבר, יצא שצפה בה יותר משצפה בפרק עצמו, אך בכל זאת הקפיד לשים לב למתרחש כי ידע שאחרי הפרק היא תשאל לדעתו.

והוא צדק - לאחר שסיימו לצפות, היא פצחה בשיחה קולחת על כמה שאהבה את הסדרה ועל כך שהיה חייב להמשיך לראות כדי להגיע לדמויות מסוימות. ריידר שמר על חיוך במשך כל השיחה, התערב והעיר הערות מדי פעם, כאלו שרק גרמו לה להתלהב יותר. הוא צחק בשקט מהתנהגותה. בדרך כלל היתה שקטה יותר, רגועה ומחושבת, אך ברגע שהתחילה שיחה על דברים שאהבה - הפכה לכדור קופצני ופטפטן של התלהבות ושמחה. ריידר אהב את כל הצדדים שלה, ועכשיו היתה לו אפילו יותר מוטיבציה ורצון לראות את הסדרה. לא רק שבאמת אהב אותה, הסדרה גם נתנה לו תירוץ לדבר עם ג׳ראלדין. ובדיוק כך, שיחתו עם אחותו נשכחה ממוחו. עיניה של ג׳ראלדין נצצו כשראתה שגם הוא מתעניין, ושיחתם המשיכה עד שאחותו חזרה מהמכולת עם כמה שקיות וג׳ראלדין מיהרה לעזור לה להביא אותן למטבח. ריידר לא יכל שלא להתאכזב מכך שאחותו חזרה והפריעה לרגע בינהם, אך לא נתן לרגשותיו להופיע על פניו.

הוא עלה שוב לחדרו (כי ג׳ראלדין היתה עסוקה שוב עם אחותו) ונשכב על מיטתו. עכשיו, כשבהה בתקרה, היה על פניו חיוך. לפתע, מחשבה עלתה בראשו. מה אם... אחותו שיקרה? מה אם ג׳ראלדין כן מחבבת אותו, ופרנקי פשוט לא רוצה שתנטוש אותה לטובת אחיה? כשראינו את הסדרה, היינו קרובים. היא לא התרחקה או הראתה כל סימן לכך שלא הרגישה בנוח... המחשבה הקטנה הפכה ליותר ויותר הגיונית בעיניו. הוא קפץ את אגרופיו. אם זה היה נכון... אם אחותו שיקרה - היא מונעת משניהם את אושרם רק בגלל קנאה.

תקוותו של ריידר שבה אליו. מה שבטוח, הוא לא עמד לוותר על ג׳ראלדין בקלות כזו.

________________

שכחתי שאני אמורה להעלות היום. אופס? תודה לך נימי, שהזכרת לי בעקיפין.

אז, חלק לפני האחרון! החלק הבא והאחרון יעלה ביום רביעי. תודה לכל מי שמצביעה ומגיבה, ואשמח אם תמשיכו (: [וכמובן, לא אכעס אם תגיבו את דעתכן. מבטיחה.] ושוב, נכתב בלשון נקבה אבל מתייחס לשני המינים. אני פשוט עצלנית מכדי לכתוב אתן/ם כל הזמן. אם אהבתן, אשמח אם תפרסמו את הסיפור! הוא כבר הגיע למקום 5 בסיפור הקצר (דרך אגב, תודה על זה!) ואני רוצה לראות אם הוא יכול להגיע יותר גבוה, אז זה ממש יעזור לי 3>

מקווה שנהנתן!