בחודש שעבר מאז התקרית עם אחותו, ריידר ניסה להבין את פשר התנהגותה. לאחר שהבין שלא יוכל להוציא ממנה את התשובה האמיתית (אחותו היתה שקרנית מעולה), החליט ריידר לנסות להבין את התנהגותה לבדו.

בתחילה, חשב שפחדה שחברתה הטובה תיפגע. אחרי הכל, ריידר באמת יצא עם הרבה בנות לאורך השנים והשאיר אחריו שביל ארוך של לבבות שבורים. הוא ידע שעשה זאת בניסיון להתגבר על ג׳ראלדין, אך אחותו לא. אולי חשבה שהחל להתעניין בחברתה בזמן האחרון בלבד, רק כדי לזרוק אותה לאחר כמה שבועות?

ג׳ראלדין באמת היתה שבירה. למרות שעכשיו כבר לא ראה סימני בכי על פניה כאשר יצאה מחדרה של אחותו - רק חיוכים שמחים ומאושרים שגרמו לליבו להחסיר פעימה ולפניו להתלהט באדום - ידע ריידר שעליו להיות רגיש סביבה.

בנוסף, תמיד היתה האפשרות שאחותו בעצם דאגה לו - עם כמה שהיתה לא סבירה. האחים עדיין חלקו אהבה אחד לשני, למרות ההצקות וההתגרויות שהתגברו במהלך השנים. הוא ראה את אחותו מסתירה חיוך אמיתי מאחורי אחד מתגרה או מרוצה הרבה פעמים כאשר הסתכלה עליו. רוב הפרצופים הללו קרו לאחר שעשה דבר מטומטם, אבל בכל זאת... תמיד היה סיכוי.

כשהבין שזו כנראה האפשרות ההגיונית ביותר, החליט ללכת לדבר עם אחותו ולהסביר לה -בהיגיון ובבגרות האופייניים לו כמובן - שאין בכוונתו לפגוע בחברתה, והוא רק רוצה ניסיון.

בדעה מגובשת ומותניים משונסות, עלה במדרגות ודפק על דלת חדרה של אחותו. כשקיבל את האישור להיכנס (צעקה חיננית והמילים ״מה אתה רוצה, קוף?״) נכנס לחדרה במבט נחוש.

לאחותו תמיד היה טעם... מעניין. קירות חדרה היו צבועים באדום-סגול כהה, עם ציורים ססגוניים שסיפקה בעצמה. שולחן הכתיבה שלה כמעט קרס תחת כמות הספרים, הדפים והערימות הבלתי נגמרות למראה של חפצים לא מזוהים, ובקושי היה ניתן לראות אותו תחתם. המחשב הנייד שלה נח על שידתה (הריקה והנקיה במפתיע) באופן קבוע, אך ברגע זה החזיקה אותו על ברכיה בעודה צופה במשהו. הוא היה מקושט במדבקות מוזרות שהתאימו בדיוק לאופיה של אחותו. מוזר, ולא מזוהה. פוסטרים של דמויות יפניות מצוירות כיסו את הקירות, ואלמלא היו מצוירים היה מחשיב אותם לגסים, עם כמות האיברים החשופים שנמצאו בהם. פעם, חשב שזה מוזר שאחותו מחזיקה בכל כך הרבה תמונות מצוירות של נשים עם תווי גוף כה... לא אנושיים, אך לאחר שהצטרף אליה בצפיה באחת הסדרות הללו, הבין כי זה היה דבר נפוץ.

ברגעים אלה, בעלת החדר שכבה על המיטה המבולגנת שלה (היא לקחה את הרעיון של ביטוי עצמי קצת רחוק מדי), עיניה מתרוצצות על המסך שניצב מולה. ריידר לא ידע שזה אפשרי לא למצמץ במשך כל כך הרבה זמן, אך נראה היה שאחותו תשבור את חוקי המדע לפני שתפספס חצי שניה מהסדרה האהובה עליה. ריידר לא הצליח להבין אותה, אבל מהצד השני - הוא גם לא הצליח להבין מילה מהסדרה.

ברגע שפתח את פיו והוציא את ההברה הראשונה של שמה, ידה של פרנקי טסה להשתיקו במהירות כזו שהוא לא ראה את התזוזה עד שידה ניצבה גבוה באוויר. הוא הבין את הרמז, ופיו נסגר. ריידר נאנח בשקט וגלגל את עיניו. אחותו והמוזרות שלה. הוא הכיר אותה כל כך טוב, שידע שמשמעות הסימן היתה ׳תעצור במקומך ותחכה בשקט, הפרק נגמר עוד שתי דקות׳. זה כמובן, לאחר שצנזר את הקללות היצירתיות של פנצ׳סקה המקסימה.

כפי שהניח, שתי דקות לאחר מכן אחותו סגרה את המחשב הנייד שלה (כמובן, לא לפני שהתרעמה על הסוף הלא הוגן של הפרק, ועל כך שתצטרך לחכות עוד שבוע לעוד אחד) ורק אז פנתה להביט בו. ״כן?״ שאלה בנימוס הכה טיפוסי לה, ובתוספת גלגול עיניים אלגנטי.

״רציתי לדבר איתך על ג׳ראלדין.״ הוא אמר לה בפשטות. היא לא אהבה כשפתח את דבריו בהקדמות, תירוצים וסיבות. היא היתה ישירה בעצמה והעדיפה לגשת לעניין בצורה מיידית, ולאלו שלא פעלו לפי כלליה לא ענתה בכלל.

היא נאנחה בקול כזה רועש שנשמע יותר כמו נחירה. ״מה יש לדבר על ג׳ראלדין? אמרתי לך, פשוט תלך לבובת הברבי הבאה שלך ותשבור לה את הלב. תעזוב את חברה שלי בשקט, היא לא צריכה בחור כמוך.״ זו היתה דרכה הנחמדה של אחותו להגיד לו שזה לא יקרה בינהם. למען האמת, הוא היה מופתע מכך שבכלל ענתה לו, שלא לדבר על כך שאפילו לא היה צריך לצנזר אותה הפעם.

״אבל למה? את לא יכולה לבחור בשבילה, היא חופשיה להחליט בשביל עצמה.״ הוא ניסה לשכנע אותה בכל זאת. עם כל הריבים שהשטויות, הסכמתה עדיין היתה חשובה לו והוא העדיף לקבל את אישורה. כשדברים לא הלכו בדרכה של אחותו... זה לא נגמר טוב. הוא לעולם לא יוכל לשכוח את הפעם ההיא שהזמין בחור משכבתו הביתה. מהרגע הראשון, פרנקי שנאה אותו. היא אמרה לאחיה להיפטר ממנו ולא לדבר איתו יותר, לעולם. הוא התעלם ממנה, ובסופו של דבר הנער באמת הלך לביתו מוקדם יותר... עם שן אחת פחות, חולצה מלאה בכתמים אדומים (ריידר קיווה מאוד שזה היה פטל, אך אחותו מעולם לא הכחישה או אישרה את זה), ציורים וביטויים יצירתיים בטוש שחור בלתי מחיק על פניו, וכוונה מלאה לעולם לא לחזור יותר לביתם. לאחר שבוע הסתבר שאחותו צדקה כשעשתה זאת, כאשר גילה על התנהגותו האמיתית כלפי אנשים חלשים יותר ממנו... אבל זו לא הנקודה. מאז, ריידר למד לעולם לא להפר את מילותיה של אחותו, אחרת הסיוט של הליכה בעירום לבית הספר לקול צחוקם של כל התלמידים יכול להפוך למציאות העגומה.

אך ג׳ראלדין באמת היתה חשובה לו, וריידר יכל להיות עקשן כמו אחותו.

״אני לא בוחרת בשבילה, ריידר. אני אומרת את זה גם לטובתך - תעבור הלאה. היא לא מעוניינת, ואתה רק תיפגע.״ קולה של פרנצ׳סקה החזיר אותו מזכרונות העבר. היא הסתכלה עליו במבט מלא תוכחה, והוא הצטמרר קלות. הוא בהחלט לא רצה להכעיס את אחותו.

״איך את יודעת את זה?״ ניסה בכל זאת, מעט ייאוש נכנס לקולו. עיניה של פרנקי הביטו בו במבט מקפיא. בדרך כלל, ריידר וויתר מהר הרבה יותר. הוא קיווה שפעולותיו יוכיחו לפרנקי שהוא רציני בנוגע לג׳ראלדין, אך המבט על פניה אמר לא אחרת. אוי לא, היא מתחילה להתעצבן, הוא חשב.

פרנקי קמה ונטשה את עמדתה על מיטתה. כשהיא באמת זזה, ריידר חשב לעצמו. אתה יודע שזה נהיה רציני ושצריך לתכנן נתיב בריחה.

כאילו שמעה את מחשבותיו והחליטה לעשות לו דווקא, היא באה לעברו. ריידר החל לשקול את כל העניין מחדש, ולחשב עד כמה רחוק יצליח להגיע עם מכוניתו לפני שתתפרץ.

במפתיע, קולה של פרנקי נשאר רגוע. אך זה לא בהכרח היה סימן טוב. ״היא לא מעוניינת בך,״ היא אמרה ונעצה בחזו את אצבעה. ציפורניה התחפרו קלות בחולצתו. ״כי היא מעוניינת במישהו אחר. מישהו, שהוא לא אתה. בסדר?״

ריידר הרגיש את ליבו צונח לבטנו ואת פיו מתייבש. אפילו לא עלה בדעתו שאולי ג׳ראלדין מעוניינת באדם אחר. הוא לא שמע אותה מדברת על מישהו שעליו נדלקה, לכן האפשרות אפילו לא עברה במוחו. ככה כל הבנות שנפרדתי מהן הרגישו? שאל את עצמו. הוא לא רצה לגרום לאף אדם להרגיש ככה. זה כאב, גרם לכל שאיפת אוויר להרגיש כגחלים לוהטות המחליקות בגרונו.

״ו-ואיך את יודעת את זה?״ הייאוש בקולו היה ברור כעת.

פרנקי הסתכלה עליו כאילו שהוא מטומטם. ובכן, אולי באמת היה.

״אני החברה הכי טובה שלה, אידיוט. היא מספרת לי הכל. עכשיו, לך ותמצא מישהי אחרת, תעבור הלאה. לפני שהלב שלך יתנפץ לרסיסים.״

מאוחר מדי, ריידר חשב. הוא נאנח והסתובב, יוצא מהדלת.

הוא לא ראה את ההקלה על פניה של אחותו כאשר וויתר.

________________

תודה לכל מי שמצביעה ומגיבה ואשמח אם תמשיכו לעשות את זה! ממש חשוב לי לדעת מה אתן חושבות על הכתיבה והדמויות (נכתב בלשון נקבה אבל מתייחס לשני המינים). אולי שמתן לב ואולי לא, אבל הסיפור הזה מלא בהומור הכושל שלי. מעניין מי תשים לב להתייחסויות וההומור העצמי שיופיעו. הממ. בכל מקרה, הפרק הבא יעלה ביום ראשון (:

מקווה שנהנתן!