חששתי מאוד לחבריי, שנראה שלא היו מודעים למה שקורה סביבם. מיה ויוליה התחשמלו שוב ושוב אבל יצאו בחיים כל פעם, וניחשתי שהקלשון הוא זה שמגן על מיה, שלא הייתה בת זאוס. יוליה כבר העלתה עשן, אבל המשיכה לצחוק בתמימות. הסתכלתי בחשש על רובי ואור, וראיתי שצדקתי במה שראיתי על העתיד שלהם מקודם- הם באמת יהיו זוג. נאנחתי, ואז קלטתי שבן ים צופה בי. "הירשמת אותי. מי את?" שאל. בלעתי רוק. "אה, אני?" שאלתי בבילבול. הוא הניד בראשו. "לא. אני מתכוון, איך את חסינה אלינו? כל האחרים מהופנטים לקלשונים שלנו." הוא החווה בראשו לחבריי, שעכשיו חייכו בחולמנות. אור ישן על רובי, שליטפה את ראשו- דבר שלא הייתה מעזה לעשות לעיני כולם לו הייתה מודעת לעצמה- יוליה ומיה הלכו לישון על הקיר בזמן שמיה משחקת עם הים מתוך שינה בחיוך. "תוך זמן קצר הכוחות שלהם יגיעו אל הקלשונות שלהם," המשיך בן הים, "ויהיה פיצוץ." הוא מצמץ וגירד באוזנו, שהיה לה עגיל זהב. "אני מתכוון, תרתי משמע. בום. טראח." חבריו צחקו. התנשמתי בבהלה. אני חייבת לחשוב על משהו. "אני, אה, פשוט אני" אמרתי את האמת. "ואני לא יודעת למה אתה מתכוון, אדוני בן הים, בקשר לפיצוץ." הוספתי. הוא חייך לעצמו וחזר לחבריו לצערי. "תכף תראי." אמר בשביעות רצון ואז עשה תנועה ביד ומשום מה הקולות מהצד שלהם הושתקו בבת אחת. החמצתי פנים וטלטלתי את רובי בכל הכוח. היא הסתכלה עליי בזעף. "מה?" רטנה ואור צחקק. מיה התעוררה והסתכלה עלינו כמו מתוך חלום. "תתעוררי! את לא רואה מה קורה פה?" דרשתי לדעת. רובי נראתה מבולבלת. "אנחנו שוחים לנו בכיף, לא? אני ואור חברים, זה דייט." נשפתי אוויר. "לא. אנחנו לכודים! אנחנו-" אמרתי בלחץ אבל רובי הנידה בראשה ונרדמה על אור. בלעתי רוק והסתכלתי על הקלשון שלי, כשרעיון נפלא עולה לי בראש.