"את יודעת מה אומר השם שלך?" שאל אותי כירון. הייתי במקום שקוראים לו 'מחנה החצויים' כבר עוד מעט יום שלם, וניסיתי לעכל את כל מה שעבר עליי עד אז. "אממ..." אמרתי בהיסוס. הוא התכוון לשם שלי כשאני בת או לשם שלי כשאני בן? כירון חייך בנועם. "הדס. הוא מקודש לאלה אפרודיטה- אלת האהבה." אמר. הפירוש הזה לא מצא חן בעיני, מאחר והייתי מהקהילה הגאה והתאהבתי באנשים שכביכול היה אסור לי להתאהב בהם. "אבל מצד שני..." כירון המשיך והסתכלתי עליו בעיניים מטושטשות מהלם, "את לא בת אפרודיטה." הוא הצביע למעל הראש שלי והסתכלתי בתהייה. מיד אחרי זה נעמדתי בבהלה כשסמל של לירה(הכלי נגינה) היה מעל הראש שלי, לידו שמש מרחפים. רעדתי ורציתי בכל מאודי להיות בבית עכשיו. בכלל, בחוץ עכשיו ירד מבול שוטף, ואילו כאן היה שמשי ונעים. רק זה הספיק כדי לגרום למוח שלי להתפוצץ. ואז ראיתי את הקנטאור הזה..."את בת אפולו," אמר כירון ברוך. "אל השמש, המוזיקה, הרפואה, האומנות, היופי הגברי וסלחי לי אם שכחתי משהו." אמר בחיוך, אבל אני הייתי מודהמת מכדי לצחוק. האמת, התאים לי אפולו- אני מנגנת מאז ומתמיד ו..ויש לי כמה דברים מוזרים שקשורים בזה. בלעתי רוק. "אפולו?" צייצתי בזמן שמחוץ לבניין המרכזי נשמע רעם, אבל בתוך המחנה, איך לא, כמובן, הלכו בחולצות קצרות. והיה מצחיק שדיברנו על אל השמש עכשיו. כירון הנהן ברצינות שוב. "יש לך כוחות. את תלמדי לשלוט בהם בעזרת וויל-מדריך ביתן אפולו." נער בלונדיני עמד עכשיו ליד הדלת ונופף לי לשלום בחיוך. חייכתי בחזרה בהיסוס והסמקתי. הוא היה יפה מאוד. "כעת לכי לישון ומחר תתחילי באימונים," אמר הקנטאור וסימן בראשו לנער. וויל הנהן, משך אותי איתו והלכנו לביתן אפולו.

הערת הכותבת:

הפאנפיק הזה הולך להיות עליי כבת אפולו! אני שוקלת לעשות פאנפיקים עם כל האלים שמתאימים לי. וכרגיל, בבקשה תצביעו ותגיבו! זה יתן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מוטיבציה להמשיך! ותהנו כמובן^_^