רייצ'ל נראתה מהורהרת והסתכלה בציור שלה. "אתם צריכים נבואה." פסקה. שתקתי באי הבנה. למה היא החליטה ומה זה אומר עלינו? אור החוויר אבל. "למה?" שאל האח החדש שלי. "חלומות מוזרים," מלמלה רייצ'ל במבט טרוד במשהו שלא ראינו ונופפה במכחול בהיסח הדעת, ככה שהשפריצה עליי צבע כחול. התאפקתי מלרטון וניקיתי אותו עם טישו, שתמיד יש לי.(נקי.) רייצ'ל התנודדה לפתע והתבלבלתי עוד יותר כשהעיניים שלה זהרו, אור נבהל ומיהר לתמוך בה כשהיא התחילה לדבר בקול של שלוש רייצ'ליות:

'שלוש ילדות גדולות, ושני מאורות

יצאו למסע, הורג גורלות ותקוות

אל האי האפל, בים המפלצות'

במילה האחרונה היא קרסה ואור תפס אותה. "מה זה ים המפלצות?" שאלתי בהרגשה לא טובה, כשאני מדמיינת דרקון שואג. אור נאנח. "ים המפלצות? מה אמרתי?" רייצ'ל שאלה, שוב בקול הרגיל שלה כשהיא משפשפת את ראשה בצמצום עיניים. לא חשבתי שזה אפשרי, אבל התבלבלתי עוד יותר. "מה זאת אומרת מה אמרת?זאת את. אמרת הורג גורלות, תקוות, ו-" אור קטע אותי כשהוא אומר לה את הכנראה נבואה שהיא אמרה. רייצ'ל פערה את העיניים וחיבקה את עצמה. "אלים אדירים." רייצ'ל מלמלה והסתכלתי עליה בפחד. "את לא זוכרת?" שאלתי. אור חייך אליי. "כשרייצ'ל אומרת נבואה, היא בטראנס." הסביר והבנתי. "אז מה שאמרת..." הפסקתי לדבר כשקלטתי מה קרה פה. "אמרת את העתיד?" שאלתי בפחד לבסוף. רייצ'ל הנהנה בעצב. "אני אורקל של אפולו, אביכם. ואם כבר מדברים על זה, השני מאורות זה בטוח אתם. ים המפלצות...לשם אתם צריכים ללכת." "איך?" אור שאל. "כבר אין ארגו שתיים." "וגם לא תהיה שלוש," רייצ'ל אמרה בקול מהורהר. "אבל תתייעצו עם פרסי. הוא בטח יוכל לעזור." קימטתי את המצח. מרוב דברים בלתי מובנים והזויים, כאב לי הראש. "אנשים!" שמענו קול חדש וקפצנו בבהלה. רייצ'ל העיפה בבוקס אוטומטי את הציור של החרב, ועכשיו הוא הצטרף לחבריו שהיו כבר על הרצפה. אור קרן-תרתי משמע: אור לבן הקיף אותו, כמו מנורה לבנה שמאירה עליו. אבל היינו בחושך ואני ניסיתי להירגע, בעיקר מאור והסתכלתי על אחי החדש בבהלה. "הגיעו שלוש חצויות חדשות," אמר החצויי שהגיע בהתרגשות, שהייתה לו חולצה סגולה. "והן אדירות. בואו!" אמר ויצא. רייצ'ל בלעה רוק והרימה את הציור חזר לכן הציור. "אני מניחה שהבנו מי האחרות," אמרה בקול חלול והנהנו בהלם. אור כיבה את עצמו ואני התנשמתי.

הערת הכותבת:

אני מזכירה, כל פעם שלא מצויין נקודת מבט זה 'אני'