"איפה אנחנו?" שאלתי בבהלה כשהתעוררתי בבת אחת, שוב בספינה. הדס הייתה לידי ונראתה תשושה, וכך גם מיה. אור ורובי לא הסתכלו אחד על השני. "תודה על העזרה," הדס התלוננה. מצמצתי בבילבול. "מה קרה? הדבר האחרון שאני זוכרת זה שנצמדתי לקיר של המערה מתחת למים." אמרתי בעוד מיה עוברת אלינו לתא האחורי אחרי שהעבירה את הסירה למצב אוטומטי ופותחת את התא מטען. "היה פיצוץ," הדס אמרה בזמן שאכלה קובייה צהובה של אמברוסיה. "גרמתי לך ולמיה לכוון את האנרגיה שלכן במקום למערה לכיוון הדלת. פוצצנו אותה וברחנו לספינה כשמיה חזרה לעצמה בעזרת המים, ואז התעוררתם אחד אחרי השני." הסבירה בזמן שמיה הוציאה עכשיו שמיכות פוך ענקיות וחומות עם דוגמת ריבועים. התכווצתי לסיפור. "ואוו. תודה. סליחה שלא יכולתי לעזור." הדס הנהנה ומשכה בכתפיים. "זה בסדר." אמרה. חייכתי בהיסוס. "קחו את אלה," מיה אמרה בהתנשפות כשהיא סוחבת שמיכות בזמן שאור הסיר את המצב האוטומטי ונהג עכשיו. התעטפתי בשמיכה, ומיד הופתעתי. זה נסגר עליי כמו בגד חם מאוד, ובפנים הרגשתי כמו ביום קיץ מתחת לעץ האלון שלי בבית. "מה- איך-" אמרתי בהלם בעוד הכוחות שלי חוזרים אליי ואני מתמלאת חמימות כאילו שאכלתי חבילת אמברוסיה שלמה. מיה חייכה לעצמה בזמן שנתנה שמיכות לכולם ולבסוף לעצמה. "זה החלק של אפולו בסירה הזאת. בתוך השמיכה תרגישי בריאה לגמרי. ותראו עוד משהו." אמרה ולחצה על כפתור אדום בדלת ימין בסירה, ליד רובי. מיד הופיעו שורות של מיטות, שהיו בצבעים של הכיסאות. קפאנו במקום ורובי שרקה בהתפעלות. מיה צחקקה. "קדימה, תשנו" אמרה והלכה עם השמיכה שלה למיטה שלה, שהייתה שורה לפני ההגה. נרדמתי מיד על כרית לבנה. לצערי, גם החלומות הגיעו.

חלמתי שאני שוב בתוך מערה- ונבהלתי לרגע. חבריי לא היו איתי עכשיו. מה אעשה? אבל אז להקלתי(נראה לי) ראיתי שאני בתוך מערה אחרת ושמולי עומד כד עתיק. בהיתי בו בתהייה, ואז קפאתי כששמעתי צעדים גדולים מתקרבים. "היא עדיין כאן," היצור אמר לעצמו בסיפוק ואז הלך שוב. התנשפתי בהקלה משולבת באימה, כי הייתה ליצור עין אחת. פתאום הייתי בחוץ- ושמעתי קול שירה, אלא שהוא נשמע חלש מאוד. נדמה שהאוויר רוטט, וראיתי יצורים דוחים מולי- שלושה מהם: הם נראו כמו תרנגולות שמרטו להן את הפרווה והיה להן מקור ארוך, אבל מידי פעם הן נראו גם כמו האנשים שאני הכי אוהבת- מיה, אמא שלי, ומישהו שלא הכרתי אבל מצא חן בעיני מאוד. 'הסירנות,' חשבתי לעצמי. התעוררתי בבת אחת שוב וכולם ישנו.