אם אהבתם את הפרק אשמח אם תצביעו או תתנו תגובה ^^

•••

ג'מי עדיין זכר את הפעם הראשונה שבה שמע את סיפורו המלא של אופיוקוס.
הוא היה רק בן שתיים עשרה, צעיר בשנות אדם וצעיר במיוחד בשנות כוכבים. באותם ימים הוא לא היה יכול לצאת מהבית בלי שכולם יעצרו כדי להסתכל עליו. כמובן שהוא ידע למה הם נועצים בו מבטים כאלו. זה היה מוזר מספיק שהוא היה יליד כוכבים שלא גר בבית היתומים של הכפר, אבל הוא גם גר עם אופיוקוס, הכוכב הכי חשוב כנראה במערכת הכוכבים.
ובדיוק בגלל זה אנשים רצו לדעת מה גרם לנפילתו.
ג'מי נאלץ לסבול מבטים שננעצו בו לכל מקום שהלך. לשמוע מלמולים שעקבו אחריו לכל מקום והעלו השערות על האפוטרופוס המשונה שלו.
חלקם טענו שהכוכב הנופל חילק את סם האלמוות שלו עם בני התמותה למרות האיסור. טענה מגוחכת היות ועדיין לא נשמעו על בני תמותה שחיו לנצח.
היו כאלו שטענו שאופיוקוס רצה לחקור על בני האדם, ובגלל זה ירד בעצמו אל האדמה. אבל במקרה הזה - למה קבוצת הכוכבים שלו נמחקה לגמרי?
הרוב, לעומת זאת, טענו שאל האיזון איבד את שפיות נפשו ונאלץ ליפול לאדמה. לצערו של ג'מי, זאת הייתה גם התיאוריה הכי הגיונית שהעלו.
וזאת בדיוק הייתה הסיבה למה הדבר הראשון שג'מי עשה באותו יום גורלי כשנכנס חזרה הביתה הייתה לשאול את אופיוקוס על הסיבה האמיתית שבגללה נפל, והוא לא היה מוכן לוותר עד שיקבל את התשובה שהגיעה לו.
להפתעתו, הוא אפילו לא היה צריך להילחם בשביל לקבל אותה.
"למה נפלתי?" שאל אופיוקוס בקול תמה, כאילו לא ציפה לשאלה הזו - מה שיכול מאוד להיות שהיה נכון. הוא הרהר קצת במחשבה על יום נפילתו, ואז התחיל לספר את הסיפור.
"אני מנחש שאתה כבר יודע על התפקיד של כל הכוכבים, נכון? כל כוכב מציין משהו – אלמנט לחיים על פני כדור הארץ. לכל שלושה כוכבים יש יסוד משותף. היסוד של ג'מיני הוא אוויר," אופיוקוס הנהן אל עבר ג'מי, שחייך בגאווה למשמע שמם של יוצריו, "ושל ליאו, והחברה הקטנה שלך, זה אש. לכל כוכב גם יש חודש בשנה, חודש הפטרונוס שלו. כל נפש חיה שנולדת באותו הזמן, או ילידי הכוכבים שנוצרים באותו החודש, לכולם יש פטרונוס משותף. זהו החודש שבו אותו כוכב שולט בהכל. אבל כמובן שעם כל כך הרבה כוח צריך משהו שיאזן את כל הכוכבים, כוח חזק יותר מכוח השליטה שלהם.
"התפקיד שלי היה לאזן את כל הכוכבים, כפי שאתה בוודאי שמעת כבר. אתה לא היית קיים עוד בתקופה הזאת, אבל אני בטוח שהילדה של ליאו תוכל לספר לך את מה שהיא זוכרת מאותם ימים אם רק תשאל אותה. לא היה לי חודש משלי, אז אני לא זכיתי להיות הפטרונוס של אף אחד. גם ילידי כוכבים מעולם לא יכולתי ליצור. לא שזה הפריע לי במיוחד באותם זמנים. לא חלקתי את היסוד שלי - יסוד האור - עם אף אחד. התפקיד שלי היה לשמור על איזון, וזה בלבד.
"אבל ברור שכל אור מגיע עם חושך."
ג'מי פער את עיניו למשמע המשפט הזה. אופיוקוס מעולם לא הזכיר דברים שקשורים לחושך או אפלה, כאילו היה טאבו על המילים האלו. בנוסף לזה, אופיוקוס מעולם לא נראה אפל כל כך, ממורמר כמו מתי שהוא נראה כשהוא אמר את המשפט הזה.
"אני שמעתי קולות, אתה מבין? מישהי שמדברת אליי למרות שלא היה אף אחד בסביבה, וגם כשכן היה, אף אחד אחר לא שמע אותה חוץ ממני. היא כל הזמן ניסתה לגרום לי לעשות דברים. ללכת למקומות, ולהשתמש בכוחות שלי לדברים מסויימים, לרוב בכלל לא טובים. היא הייתה הסיבה שכמעט נתתי לבני התמותה את סם האלמוות.
"בהתחלה הכוכבים האחרים לא התייחסו לזה כל כך, וגם אני לא הנדתי עפעף לנוכח העובדה שאני שומע קולות שאף אחד אחר לא שומע. עם סקורפיו לצידי ששומר על כל תנועה שלא עשיתי, שום דבר רע לא יכל היה לקרות. אבל הקולות האלו נעשו בלתי נסבלים, ובסופו של דבר הייתי חייב לעזוב את המקום שלי בשמיים. איך אפשר לשמור על האיזון של כל העולם כשאתה בעצמך לא מאוזן?" אופיוקוס גיחך במרירות. "בכל מקרה, לא נראה ששאר הכוכבים צריכים אותי שם כדי לשמור על איזון בכל מקרה. בנתיים הם הצלחיחו להסתדר בסדר לגמרי בכוחות עצמם. אולי הם מעולם לא היו צריכים אותי שם."
ובכך סיים אופיוקוס את סיפורו, והשאיר את ג'מי ההמום ללא יכולת דיבור. בסופו של דבר נראה היה שכל אנשי הכפר צדקו בניחושים שלהם – הוא באמת נפל רק בגלל שהוא איבד את שפיותו.
אבל ג'מי לא ציפה שזאת תהיה האמת. ג'מי לא ציפה לשמוע את הסיפור הזה.
למרות שידע כבר לפני על הקולות שאופיוקוס שמע, ג'מי מעולם לא העלה על דעתו שהם היו הסיבה לכך שהוא נפל מהשמיים. הוא זכר את כל הלילות שבהם התעורר למשמע המלמולים של אופיוקוס בשנתו, אבל הכוכב הנופל מעולם לא היה נראה ליליד הכוכבים לא יציב. למעשה, הוא היה האדם העמיד ביותר שהכיר.
אבל היה משהו שהטריד את ג'מי אפילו יותר מהסיפור ששמע באותו רגע.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה את האפלה הזאת אצל האפוטרופוס שלו. הפעם הראשונה שהוא שמע את המרירות הזאת בקולו. זה היה ממש כאילו הוא לא היה עצמו. ממש כאילו מישהו מבחוץ השתלט על המחשבה שלו.
וזה היה היום שבו ג'מי הבטיח לעצמו שהוא יעזור לאופיוקוס לחזור אל השמיים, לא חשוב מה המחיר יהיה. הוא ימצא את המקור של הקולות שרודפים אותו וידאג להעלים אותם לתמיד.
ועכשיו, מתאיים חמישים שנה אחרי, הוא סוף סוף ידע לאן הוא צריך ללכת.