"יש ימים שאני באמת מאמינה שכל העולם הזה מתעקש להחריב את עצמו רק כדי לעצבן אותי."- פריוס פרפקס .

אז מה יש לנו בספר הזה?

לאחר שקלן הפך לנו לפושע חוק נודד עם ארגוסית מפולפלת ושהבין בספר הקודם מי עומד מאחורי מגיפת הצל האפל, פניו מיועדת לעבר העיר גיטברייה- עיר בה המצאות בדיוניות קמות לחיים. באחת מהתערוכות הם נתקלים בציפור מכנית קטנה ויפה להפליא שבדרך מיוחדת הפיחו בה חיים, והם מבינים שעם כמה שהציפור קטנה, הבעיה שהיא מביאה לעולם גדולה בהרבה. בו בזמן, הם פוגשים חברים מהעבר ושני ארגוסים השזורים בעברה של פריוס. האם יצליחו למנוע את המלחמה אותה קלפי הארגוסים חוזים?

טוב, אני לא רוצה לחזור על עצמי יותר מידי בנוגע לסדרה. עברתי על הביקורות הקודמות של הספרים הקודמים, ושוב, אותם דברים עדיין תקפים. מפה תהיה נחמדה מאד, דמויות מעולות, לשם שינוי נראלי הבנתי סופית שתנועות הידיים שלהם זה כמו בנארוטו. אשמח להדגיש בקטנה כמה דברים בספר הזה:

1. הספר מצחיק. לא זוכרת אם חייכתי בו וצחקתי בו יותר מקודמיו, יש מצב, אבל זו פשוט הייתה הנאה צרופה. אני מהאנשים האלה שעושים אוזני חמור כדי לסמן חלקים שאהבתי בספר או קטעים מצחיקים, ויש לי די הרבה אוזני חמור בספר הזה ויכולתי לסמן עוד. מאה העמודים הראשונים זה פשוט רצף לא נגמר של צחוק. כמובן שתמיד מדובר ברייקס וקלן, אבל תתפלאו כמה ששיחה על פיפי ועל השלפוחית של רייקס יכולה להצחיק. אני שוקלת האם מצאנו גיבור מפגר יותר מפרסי ג'קסון וליאו ואלדס מסדרת גיבורי האולימפוס. אני רצינית. פרסי לפחות יודע להילחם ויש לו קצת ידע בלחימה וחשיבה על זה, והוא נלחם בביטחון. קלן, חוץ מזה שהוא מטומטם בכל כך הרבה רמות, פשוט לא יודע מה הוא עושה חצי מהזמן. אולי מישהו גבר על פרסי ג'קסון שלנו. צריך להעביר את הכתר לפי דעתי, אני מצטערת פרסי.

חוץ ממצחיק, בספר גם היו קטעים קשים. הייתי פעמיים עם דמעות בעיניים- ואחת מהן שוב פעם הייתה בסוף.

2. אני אחזור ואומר שפיתוח הדמות של קלן הוא אחד היפים והברורים ביותר שקראתי בספרות נוער. זו פשוט התפתחות כל כך יפה, כל כך מושלמת, שכל מה שאני רוצה זה למחוא כפיים לסופר. בכל ספר וספר בסדרה רואים איך קלן מתחיל לחשוב יותר, לפענח מצבים טוב יותר, מבין יותר, ומשתמש ומפתח את היכולות שפריוס פרפקס לימדה אותו. ויחד איתו, גם אנחנו לומדים את המשמעות של להיות ארגוסי ואת דרכם. זה באמת מדהים. זה לא איזה פיתוח דמות בצורה מעורפלת, או שהיא משתנה רק ממש לקראת הסוף, זה פיתוח דמות באופן חד, מדויק, נקי וברור. כל ספר זו נקודה אחרת בהתפתחות של קלן ובכל ספר הוא עולה מדרגה. לא יכולה לחכות עד שהוא יגיע למלוא היכולת וההבנה שלו. זה יהיה אדיר.

3. אישית, לא הבנתי למה הספר קרוי "קסמי קמע". כן, סבבה, בספר הזה גילינו מה הם קסמי קמע ומי הם קוסמי קמעות אבל זה ממש לא מרכז העלילה בספר או הבעיה, זה משהו משני לחלוטין שנוסף בספר הזה, וזה לא משהו ראשי בעליל. כאילו, הייתי מצפה לשם אחר שלא מתקשר למשהו משני כל כך כי זה סתם טיפשי. אפילו השם של הספר הרביעי- "כובל הנשמות" יותר מתאים לדעתי ( לא קראתי את הרביעי עדיין, אז זה לפי מה שהבנתי מהספר השלישי בלבד).

סך הכל, ספר כיפי וזורם מאד. לדעתי האהוב עליי עד כה מהסדרה. הדמויות מגוונות וכיפיות, אנחנו מקבלים כמה דמויות חדשות בספר הזה שאני ממש אוהבת, ולכל דמות יש את הסודות שהיא מסתירה. ביום שבת הייתי בעמוד 300 מתוך בערך 400 ותכננתי לקרוא איזה שעה ולהתפנות לדברים אחרים. אבל הולי שיט, לא הצלחתי לעצור אחרי שעה והייתי חייבת להמשיך. אמא שלי ואחותי דיברו לידי וזה הפריע לי ממש אז פשוט נטשתי אותם והכרזתי שאני עולה לקרוא בחדר ושלא אצא עד שאסיים את הספר. וכך היה, סיימתי אותו בשבת ואפילו לא תכננתי שזה יקרה. כל הכבוד קלן.

הספר הרביעי כבר מחכה לי על המדף.

מספר עמודים: 400.

ציון: 4.5/5 מצוין.

~ אני לא מוצאת פאנראטים על הסדרה הזאת. זה ביזיון. ~

~ אה ומי שקרא את הספר...הבנתם מה רייקס מחזיק בכריכה? הבנתי מה קלן מחזיק כמובן אבל לא מה רייקס. ~