למי ששם לב, די נעלמתי להרבה זמן. ואני די יכולה להאשים את הצבא בזה...אבל לא רק. נכנסתי לתקופה חדשה, שלא היה לי זמן לקרוא או חשק. אבל חברה טובה שפגשתי, שהיא גם תולעת ספרים, גרמה לחשק הזה לחזור! אז הנני כאן, עם ביקורת מעט שונה מהרגיל.

מי שעוקב אחרי הביקורות שלי, בטח שם לב שאין אף לא ביקורת אחת על סדרת גורלו של אפולו. זה בגלל שהתחלתי את ספר הביקורות לאחר שקראתי כבר כמה ספרים מהסדרה, לא רציתי לכתוב ביקורת שהיא לא טריה, והעדפתי לא להתחיל ביקורות מאמצע סדרה. אבל כן חשוב לי להגיד עליה כמה מילים- אז הנה סקירה כללית ודעתי בנוגע לסדרה כולה.

יש לציין, שהסדרה היא המשך ישיר לסדרה הקודמת- "גיבורי האולימפוס"- הסדרה הזאת קיימת בגלל אירועי סוף הסדרה של גיבורי האולימפוס, ולכן מי שלא קרא את גיבורי האולימפוס, עלול למצוא את עצמו מעט מבולבל עם חורים בעלילה.

הסדרה עוקבת אחרי חייו של אפולו כבן אנוש; לאחר שזאוס, אביו, העניש אותו על מה שקרה בסדרה שלפני. אפולו, נטול כוחות אלוהיים, לכוד בתוך גוף אנושי שלא תואם את האופי שלו או את מה שהוא מגדיר כ"יופי" מוצא את עצמו נופל מהשמיים אל לב רחובות ניו- יורק. שם הוא נתקל בילדה פזיזה ופראית בשם "מג", והופך לעבדה. יחד איתה, ועם חצויים מוכרים ווותיקים, הוא יוצא למסע נגד ארגון הקיסרים שרוצה להשמיד את ניו יורק ולחבל באורקלים של אפולו. בדרך הוא יכיר אנשים חדשים, יאבד חברים, יבטיח הבטחות, ילחם, יהיה על סף מוות מספר פעמים ויבין מה זה אומר להיות אנושי.

יש מעין השוואה בין "גורלו של אפולו" לבין הסדרה המקבילה לה "מגנס צ'ייס" (הן באמת קורות במקביל). הרבה שאוהבים את מגנס צ'ייס, לא התחברו לגורלו של אפולו ולהפך. אני מהאלה שלא התחברו למגנס צ'ייס, והעדיפו את גורלו של אפולו- גם מתוך תחושת מחוייבות, כי זו סדרת המשך של הסדרה המקורית.

להגיד שסדרת גורלו של אפולו היא מדהימה כמו קודמותיה, יהיה טעות. שתי הסדרות הקודמות הרבה יותר מוצלחות ואיכותיות ( הכוונה לפרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס כמובן).
אם בסדרת גיבורי האולימפוס חווינו התבגרות מסוימת בסדרה, בגורלו של אפולו הסדרה חוזרת לילדותית שוב, מה שלא תואם את קהל היעד שגדל וקרא את כל הסדרות מההתחלה. ככה שכאן יש מעין נפילה. ממש הרגשתי שאני קוראת ספר ילדים, שלא ממש תואם את גילי.

חוץ מזה, חייבת להודות שבשלב מסוים התחלתי לאבד קצת את העלילה. היא הרגישה לי עמוסה יתר על המידה, ומפוצצת בפרטים קטנים שלא הצלחתי לזכור מספר לספר. הרגשתי כאילו המוח שלי מקבל יותר מידי מידע.

למה המשכתי לקרוא ואיך הגעתי לסיומה? הדמויות הישנות. הדמויות מהסדרות הקודמות שעשו קאמבק בספרים האלה ( כל ספר, זוג/ שלישיית דמויות ישנות מתלווה לאפולו) הן היו מה שהציל את הסדרה לפי דעתי. חיכיתי רק להן, רק לראות אותן, לשמוע אותן, לפגוש אותן שוב. לא ממש היה אכפת לי מהדמויות החדשות ( אולי חוץ ממג, שהיא כן דמות טובה!).
רציתי גם ממש לדעתי מה יהיה הסוף הסופי- וריק פתח לעצמו אפשרות לעשות ספר סולו על אחת הדמויות. אז...אולי נראה ספר נוסף? מייבי.

את הסדרה הזאת הייתי ממליצה למעריצים הדוקים של הספרים...כאלה עם זיכרון טוב, שאוהבים את הדמויות הישנות ושרוצים לדעת עוד על העתיד. חוץ מזה, הסדרה עצמה לא משהו...הייתי לפעמים צריכה להכריח את עצמי להמשיך לקרוא.

מספר ספרים: 5
ציון כללי: 3/5 בסדר.

" החצויים היוונים המהממים המטומטמים האלה. שוטים אמיצים ונפלאים. רציתי להכניס לכולם אגרוף ואז לחבק אותם חיבוק גדול."- אפולו/לסטר.