איי איי מרי לו...עד מתי תהרסי לי את הלב? עד מתי תבלגני לי את הראש? עד מתי תגרמי לי להמשיך לקלל אותך על מה שאת מעוללת לדמויות? אעאעאעאעאעאע

( זה אני, לפחות חצי מהספר)

הספר "משחק אחרון" הוא המשך ישיר וחד לקודמו "וורקרוס" ולכן מי שלא קרא עוד וורקרוס, מבקשת מכם לדלג על הביקורת הזאת, כיוון שכנראה אדבר פה על דברים שמתגלים בוורקרוס וכדי לא להרוס לכם ( כי אתם בשום פנים ואופן לא רוצים לגלות ספוילרים בספרים של מרי לו), אבקש מכם לצאת בנימוס מהפרק. תודה.

אז כמו שכבר אמרתי, "משחק אחרון" הוא המשיך מהיר של וורקרוס מהשנייה בערך שוורקרוס מסתיים. לא עבר זמן בין הספרים, אולי יום- ככה שמהר מאד אנחנו חוזרים לאקשן.

לאחר שאמיקה מגלה את האמת על האלגוריתם שיצר הידאו, היא מבינה שהיא לא יכולה יותר לסמוך עליו. היא מוצאת את עצמה בראש רשימת ההתנקשויות, הופכת למבוקשת מספר אחת ומוצאת את עצמה תחת הגנתו של זירו וצוות האנשים שאיתו שמציעים להעסיק אותה במטרה לעצור את הידאו ואת תוכניתו. אבל מהר מאד מגלה אמיקה שהיא נכנסה למשהו הרבה הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה על פני השטח. היא מתחילה להסתבך בשקרים וסודות שיכולים לסכן אותה, את חבריה לנבחרת, ואת אזרחי העולם כולו. ועכשיו רק נשאלת השאלה, איזה צד בסיפור שנקלעה אליו פחות גרוע מהשני?

בום- אקשן- מהירות- קצב, ישר בדפים הראשונים. כלום לא האט, הסיפור ממשיך בדיוק מאותה נקודה בה הסתיים. מרי לו לא מנסה למרוח אותנו בשום שלב בספר ולי הרגיש שהספר הזה היה אפילו יותר מהיר מקודמו. פצצת אנרגיה, ומרי לו פשוט לא מורידה את הרגל מהגז. הכל מהיר, עניינים מסתבכים כל כמה פרקים והופכים למורכבים יותר ויותר שבשלבים מסוימים הייתי צריכה להאט ולסכם לי בראש מה קרה בקטעים האחרונים.

אני אמשיך עם הדברים הטובים שהיו בספר הזה: 

חוסר החלטיות- מרי לו מצליחה לגרום לך ולדמות הראשית לאהוב כל פעם צד אחר בסיפור. גם באגדה התנדנדתי בין שני הצדדים, וגם כאן חלק מהספר אהבתי צד אחד, חלק אחר צד שני, חלק נוסף את הצד הראשון וכך הלאה. אתה לא מפסיק לקפוץ בין הצדדים, מה שגורם לך להיכנס לתוך הראש של הדמות ולהבין יותר טוב את חוסר האונים שלה והבלבול שלה בנוגע למצב שנקלעה אליו. מצליחים להזדהות עם אמיקה יותר.

איבוד מודעות לקריאה- כשאני אומרת איבוד מודעות לקריאה אני מתכוונת לזה שאני קוראת חלק, ופתאום קולטת שקראתי 10 עמודים, 20, בלי שהרגשתי. אני מתכוונת לזה שכל כך נשאבתי לסיפור, הוא היה כל כך מהיר, שכבר לא הייתי מודעת ולא היה לי אכפת כמה עמודים קראתי וכמה עוד יש לי. פשוט קראתי. אני ילדה שבדרך כלל נרתעת מפרקים ארוכים מאד ולפני כל תחילת פרק סופרת את כמות העמודים שיש לי כדי להכין את עצמי. אבל פה, לא הייתי צריכה את זה. לא היה לי אכפת כמה עמודים יש כי ידעתי שאני אסיים אותם מהר וכך באמת קרה. פרק של 17 עמודים עבר לי במהירות הבזק. קראתי 50 עמודים, ב- 45 דקות. דבר שלא קרה לי כמעט בכלל כיוון שאני די איטית בקריאה ובטוחה שיש כאלה שיסכימו איתי. 50 עמודים ב- 45 דקות אצלי זה מהירות על טבעית בשבילי. פשוט בלעתי את הסיפור. לא רציתי להפסיק ולפעמים הייתי צריכה ממש להכריח את עצמי להפסיק.

אלה בעיקרון הדברים הבולטים והחדשים שהיו בספר הזה. חוץ מזה, כל הדברים שמניתי גם בביקורת על וורקרוס תקפים גם לספר הזה: התקפי פאנגירל בעיקר על הידאו או על חברי הנבחרת ( אך בכמות יותר מועטה ממה שהיה לי בספר הראשון), הקצב כמו שהזכרתי למעלה היה מהיר יותר מהספר הראשון אבל בהתחשב לעלילה ולמה שקרה הוא היה מצוין וקשה היה לי להפסיק לקרוא, העולם של משחקי הוידיאו מגרה אותי כל פעם מחדש כי אני רוצה כזה גם במציאות והעלילה הייתה מפתיעה וטובה והיה לילה אחד שלא הפסקתי לקלל את מרי לו בגללה. הסוף גם ממש חמוד.

הדברים הפחות טובים:

נשבעת שאחרי שקראתי שני- שליש מהספר הייתי בטוחה שאתן לספר הזה ציון 5 או 4.5. אבל היה דבר אחד שגרם לי טיפה להוריד את הציון ומדובר באזור המאה עמודים האחרונים, הקרב האחרון בספר. עכשיו, כמובן שלא אפרט עליו כלום, מה שכן אני יכולה לומר זה שהוא היה ( בשבילי לפחות) בלאגן אחד גדול. לא יודעת, איבדתי את מרי לו טיפה ובשלב כלשהו הפסקתי לנסות להבין ופשוט זרמתי עם מה שעל הדף. ולא מדובר במשהו של איזה 20 עמודים. הדבר הזה היה לפחות 50 עמודים מהספר אם לא יותר, ככה שזה חלק לא כזה קטן מהספר. ואלה עמודים שאיבדתי את זה לגמרי. הייתי מבולבלת ממש.

חוץ מזה, דברים כמו מונחים טכנולוגיים שהזכרתי בביקורת על וורקרוס גם טיפה הפריעו לי, אבל פחות מהספר הקודם.

סך הכל, ספר טוב. הכינו אותי שהוא יהיה יותר טוב מהראשון, ואכן הוא היה מעט יותר טוב ממנו.

חייבת לציין שבתור ספר הוא מקורי- בחיים לא קראתי ספר על הנושא. אבל אם נשווה את הספר לא רק לספרים אחרים, נגלה שהרבה רעיונות ממנו קיימים כבר במקומות אחרים שגם עליהם דיברתי- האנימות סאו ופסיכו פס. ככה שהספר לא באמת כולל בתוכו איזשהו רעיון מקורי וחדשני למי שראה את האנימות האלה (בעיקר סאו). כי דברים כמו שהיו בספר, ראיתי כבר במקומות אחרים...מה שכן, כן יש בספר את הטאץ' של מרי לו ומרגישים את זה.

חוזרת שוב ואומרת, שאגדה לנצח תהיה סדרה טובה יותר.

אני מקווה ממש שימשיכו לתרגם ספרים של מרי לו לעברית. לא מזמן יצא לה ספר חדש בשם THE KINGDOM OF BACK שמדבר משהו על מוזיקה ונראה מעניין. יצא גם הספר הרביעי של אגדה שנקרא REBEL, שממשיך אחרי האפילוג של "אלוף" ומדבר יותר על דיי ועדן, ובספטמבר ייצא ספר חדש בשם SKYHUNTER שלפי דבריה מתוכנן גם להיות דואט ספרים בדומה לוורקרוס. מקווה ממש ממש שיתרגמו משהו מזה, כי אני אשב ואחכה.

למי שקרא את וורקרוס, "משחק אחרון" זו אחלה סיומת של ספר, ואפילו יותר טוב מקודמו. מומלץ.

מספר עמודים: 340.

ציון: 4/5 טוב מאד.

ממש אהבתי את הפאנרטים האלה ^^