"תהיי מדענית, הם אמרו. יהיה כיף, הם אמרו."

זוכרים שסיפרתי לכם אי שם בביקורת על "ההיפתוזה של האהבה" שמתרגמים עוד ספר נוסף של הסופרת? נו, ברור שאתם זוכרים ואם לא אז תעשו את עצמכם כאילו אתם זוכרים.

אז הספר אומנם לא נחשב כבר מאד חדש בעברית, יצא לפני זמן מה, אבל עכשיו הצלחתי להשיג אותו ולקרוא אותו! והאם זה אמור להפתיע שנהניתי מכל רגע? האמת, לא ממש.

אני אתחיל ואומר שהגעתי לספר הזה עם ציפיות נמוכות יחסית. המון ביקורות קוטלות אותו, ואומרות שהוא יותר גרוע מההיפותזה, יש לי חברה שקראה ונתנה לו 2/5 כוכבים וחברה אחרת שהתחילה לקרוא והפסיקה כי היא לא התחברה. ככה שהציפיות  שלי היו ברצפה.

אבל וואו כה שנהניתי!
ווואוו כמה שזה לא יורד מהרמה של ההיפותזה!
וואו כמה בלעתי את הספר הזה ואהבתי כל מילה, כל משפט, כל עמוד בו.
מושלם. באמת. כל מה שצריך מקומדיה רומנטית.

והפעם? הפעם גם נאס"א מצטרפים לחגיגה, אז ממש נחמד מהבחינה המדעית.

נעבור לתקציר, ואז עוד מחשבות:

"בּי קוּניגְסְוַואסֶר מנהלת את חייה לפי קוד פשוט מאוד: מה מארי קירי הייתה עושה? אם נאס"א היו מציעים לה להוביל פרויקט בהנדסה ובמדעי המוח – התגשמות אמיתית של חלום, אחרי שנים של הסתפקות בפירורים משולחן האקדמיה – מארי הייתה מסכימה ללא היסוס. ברור. אבל האמא של הפיזיקה המודרנית מעולם לא נאלצה לשתף פעולה עם ליווי וורד.

נכון, ליווי הוא גבר מושך בדרכו הגבוהה, הכהה וירוקת העיניים. ונכון, הוא תפס אותה בזרועותיו המשורגות ורבות העוצמה כמו גיבור של רומנים רומנטיים, כשהיא הפכה בטעות לעלמה במצוקה, ביומה הראשון במעבדה. אבל עוד בלימודי הדוקטורט הבהיר ליווי מה הוא חושב על בּי – אויבים מושבעים עובדים הכי טוב כשכל אחד מהם בגלקסיה משלו, הרחק, הרחק מכאן.
עכשיו הציוד שלה חסר, העובדים מתעלמים ממנה, ובּי מגלה שהקריירה המדשדשת שלה נמצאת בצרה צרורה. ייתכן שהאונה העורפית שלה מתעתעת בה, אבל בּי מוכנה להישבע שהיא רואה איך ליווי מתרכך והופך לסוג של בעל ברית, מגבה את המהלכים שלה, תומך ברעיונות שהיא מעלה... טורף אותה באותן העיניים הירוקות שלו. והאפשרויות גורמות לנוירונים שלה לירות לכל הכיוונים. אבל כשמגיע הרגע לעשות באמת צעד ולהעמיד את ליבה בסכנה, יש רק שאלה אחת שהיא חשובה באמת: מה בּי קוּניגְסְוַואסֶר תעשה?" 

חלל? נאס"א? מדעי המוח? משונאים לאוהבים? מדען חתיך? אלי קנתה אותי שוב מהשניה הראשונה.

- אני אשמח לציין משהו בנוגע להשוואה בין הספרים: התסריט של "ההיפותזה של האהבה" ושל "מהמוח לאהבה" כמעט זהה, ראיתי ניואנסים שהזכירו לי את ההיפותזה, בעיקר במבנה העלילתי של הספר וגם בעובדה שאדם וליווי דומים או שהם גברים חתיכים, נחמדים וסקסים כמו שבי הייתה מתארת אותם. זו אחת הסיבות שהרבה לא אהבו את "מהמוח באהבה", כי הוא מאד דומה. ונכון, בסופו של דבר מדובר שוב ברומן בין מדענים שלא הכי מסתדרים, מדובר ברום קום, תפנית מוזרה בסוף העלילה וכו'. האם זה גורע מהספר עצמו? לא. אני חושבת שיותר מדויק לומר שזה קצת מוריד מאיכות הסופרת כי זה מראה שהיא נצמדת לאותו דבר, וכאילו לא מצליחה לשחרר מהתסריט המוצלח שלה. והוא אכן כזה, התסריט הזה שהיא יצרה מהנה מאד ומוצלח וזה למה לדעתי "מהמוח באהבה" לא יורד ברמה שלו מההיפותזה. מעריצים פשוט היו שמחים לקבל גיוון כלשהו, ואני יכולה להבין אותם, ולמה זה גרם להם פחות אהוב את הספר הזה...אבל הייתי שמחה שכן יתנו לו את הבמה שלו מבלי להשוות אותו יותר מידי להיפותזה.

- מה שכן כל מה שנאמר בביקורת של ההיפותזה, תקף גם לביקורת הזאת. חוץ מהעניין שפה לא הייתי צריכה להתרגל לכתיבה, כי כבר הכרתי אותה.

מה אהבתי:
כמעט הכל- את הכימיה ביניהם, את הצחוקים, את בי שקרעה אותי מצחוק ויכולתי להזדהות איתה בהמון מצבים. וכמובן את ליווי.
מה מעצבן אותי בביקורות ( דעתי האישית, כן?): אתם כנראה תראו בהרבה ביקורות תלונות על העניין שליווי היה דוחה אליה בעבר ואיך אפשר להתאהב ככה במישהו ואז שמערכת היחסים ביניהם מבוססת על חוסר תקשורת.
תנו לי לומר לכם משהו מהחיים שלי:
איך שליווי מתנהג לקראש שלו? ככה אני מתנהגת לקראש שלי. ותקשיבו לי טוב, כי יכולתי להבין אותו. גם אני מקווה לא לראות את הקראש שלי כי אני יודעת שלא אדע איך להגיב. גם אני מתפללת לא לנשום איתו באותו חדר, כי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. גם אני לא מסתכלת עליו בכוונה כי אני יודעת שאם זה יקרה אני אבהה בו!!!!! אז די לטנף ככה על ליווי, כל מה שהוא עשה הגיוני ומובן וחברים, אני עושה את זה בעצמי בחיים שלי. אז לא לטנף על הבייבי שלי.
וחוסר תקשורת? בחיי לא הבנתי על מה מדובר. כל מה שנראה כחוסר תקשורת הובהר בסופו של דבר בצורה הגיונית. שום דבר שם לא נראה לי דגל אדום, או משהו לא בריא ביחסים שלהם. אני נהניתי. ברמות!

מה היה פחות טוב?
1. מונחים- הסברים מדעיים. זה לא הפריע לי הפעם בעלילה עצמה, זה הפריע לי יותר בכותרות של הפרקים. כל כותרת פרק מתחילה במונח מדעי שלא אומר לי כלום. מבחינתי כבר דילגתי על לקרוא אותם כי זה לא נתן לי ערך מוסף. בשביל מה לכתוב משהו שאף אחד חוץ ממדעני מוח מבינים? מיותר לחלוטין. אלא אם כן מחליטים להסביר עליהם כדי שהקוראים יבינו על מה מדובר.
2. התפנית בעלילה- אוקיי, אהבתי אותה ולא אהבתי אותה. אהבתי את הרעיון שלה, לא אהבתי את הביצוע. כשזה קרה הרגשתי כאילו החלפנו לכמה עמודים את הז׳אנר של הספר ולא אהבתי את זה כי זה צרם לי ולא נרשמתי לספר מאפיה ופשע. הרעיון עצמו כן מעולה, הוא פשוט היה יכול להיעשות בצורה יותר מעודנת שמתאימה לז'אנר הרום- קום.

רוצה לציין עוד משהו וזה חשוב: בעקבות אופי הדמויות, הספר הזה היה הרבה יותר מיני ובוטה. אם בהיפותזה היה פרק אחד של יחסי מין? פה יש יותר...ויותר גסים. יש כאלה שיאהבו את זה, ויש כאלה שפחות. אני הייתי סבבה עם זה כי זה התאים לאופי, בהיפותזה אוליב הייתה הבעייתית יותר בקטע הזה וזה למה שם לא היו הרבה קטעים מיניים. 

חוץ מזה, אהבתי הכל, בלעתי את הספר, הסמקתי בצורה לא הגיונית כבר. רק חבל שכל זה פנטזיה ומדענים לא באמת נראים כמו ליווי!!! אין לי מה לומר לכם חוץ מלכו תקנו אותו, או את שני הספרים ביחד כסט. זאת לדעתי הגדרה מושלמת לקומדיה רומנטית, כיפית, משחררת, קלילה, שעושה טוב על הלב הרווק שלי ושאפשר פשוט לקרוא אותה, לרוץ עליה וליהנות באמת מכל עמוד.

עובדה כיפית: הסופרת בעצמה היא מדענית מוח!

ציון: 4.5 מצוין! ( שימו לב שהציון זהה להיפותזה, באמת שניהם באותה רמה).

מספר עמודים: 366

הגבלת גיל: 18 + (סצנות מין מפורטות ואם אתה רוצים השוואה: זה פחות מצונזר ומתייפייף מאשר בהיפותזה).

ז'אנר: קומדיה רומנטית, משונאים לאוהבים, סלואו ברן (רומנטיקה איטית כזאת יחסית).

טריגרים: מוות במשפחה, איומים. נראלי זהו

זה פשוט פאנארט יפהההה