כס הזכוכית (Throne of Glass)

יום כיפור בפתח, ובמקום המלצה על ספר כדי שתוכלו להעביר איתו את יום כיפור, יש לי אזהרה מה לא לקרוא ביום כיפור:

"ובכל זאת, תמונה אחת רדפה אותו בחלומותיו לאורך כל הלילה: נערה יפהפייה בוהה בכוכבים, והכוכבים בוהים בה בחזרה."

התאכזבתי קשות מהספר. קשות.

ציפיתי ל- וואו, עלילה סוחפת, דמויות מעניינות, כתיבה טובה- אבל שום דבר מזה לא היה. סדרת כס הזכוכית זו סדרה מצליחה ממש בחו"ל, וכל הבוקטוק ( טיקטוק על ספרים) מלא בה. כל בוקטוק שני זה על הסדרה, או שהיא תהיה כלולה בו. אבל לא, פשוט לא הרגשתי את הקסם הזה שהשפיע על מלא קוראים בעולם. אין בספר הזה הרבה להציע.

הספר בקצרה מדבר על סלינה סרדותין, המתנקשת המפורסמת ביותר באדרלן שלאחר שנה שסבלה במכרות המלח, מציע לה הנסיך דוריאן את חירותה. בשביל להשיג זאת, סלינה תצטרך להתמודד בטורניר קרבות ומבחנים נגד פושעים נוספים מאדרלן. אם תזכה בטורניר, היא תשמש כשומרת הראש של המלך למספר שנים, ולאחר מכן תצא אל החופש. אבל אז, במהלך התחרות, אחד אחרי השני מועמדים מתחילים להירצח בדרך אכזרית. האם סלינה תצליח לגלות את הרוע בטירת הזכוכית לפני שתהפוך להיות קורבן בעצמה?

אין לי מה לומר על התקציר. התקציר המקורי על הספר מרגיש לי ארוך מידי ועמוס מידי ויש שם משפטים לא קריטיים שיכלו לרדת ממנו.

יש לי ביקורת די קשה על הספר הזה. וממש קשה לי לעשות את זה, כי ציפתי לבלוע אותו, להמשיך לספרים הבאים ולהתאהב בו. אבל אני כל כך רחוקה מלהתאהב בו.

דבר ראשון, כתיבה: פשוט לא טובה. הכתיבה לא מצליחה לעניין, לסחוף ולפעמים אפילו מרגישה ילדותית- והספר מיועד לנוער מבוגר. הכתיבה גם בלבלה אותי לפעמים. 

דמויות: פשוטות מאד ודי שטחיות. כל אחת מהדמויות אפשר לתאר בכמה מילים בודדות וזהו. לא הרגשתי עומק, ואפילו דוריאן, שהוא זה שעניין אותי בהתחלה, הפסיק לגמרי לעניין אותי בשלב מסוים. 

עלילה: היא יכלה להיות טובה אם היא הייתה כתובה בצורה טובה. 

אורך פרקים ופיצול נקודות מבט: זה עוד משהו שהפריע לי. הפרקים נורא נורא נורא קצרים- זה כמובן משהו אישי, אבל לי זה כבר התחיל להציק. מה גם, שבתוך כל פרק לפעמים יש נקודות מבט שונות של איזה חצי עמוד, או עמוד. אוקיי, יכולה להתמודד עם זה. אבל קטעים קצרים שלא מובילים לשום מקום יכולים להטריף אותי. מה אכפת לי שסלינה שיחקה כמה שעות ביליארד עם עצמה? זו הייתה סצנה ממש מעצבנת נגיד שאין בה שום פואנטה. כאילו, למה לדחוף קטעים לא רלוונטים שלא מקדמים את העלילה או את הדמויות? למה?

לפי מה שהרבה אומרים, הספר "כס הזכוכית" הוא דווקא בין הפחות טובים בסדרה. אבל בזמן האחרון לא הצלחתי לקרוא יותר מ- 20 עמודים ביום והרגשתי כאילו אני צריכה להכריח את עצמי לקרוא- וככה זה פשוט לא יעבוד. אז החלטתי להפסיק באמצע, 150 עמודים לפני הסוף, כי ידעתי שאם אני אמשיך לקרוא אני רק אסבול. יש לי גם את הספר השני בסדרה, אבל בינתיים שניהם מצטרפים לחלקת ה- "לא הצלחתי לסיים" בספריה שלי שכוללת גם את החולם ואת דרך המלכים. מצטערת סלינה, מצטערת שרה ג'יי מאס, אבל פשוט לא נהניתי.

אגב, פתאום בזמן האחרון התחלתי לראות בבוקטוק דווקא סרטונים שאומרים ששרה ג'יי מאס היא לא סופרת טובה וכו'. הטיימינג והקריאת מחשבות מצחיקה אותי.

קיצר, למי שמחפש ספר פנטזיה- קרבות, ממלכות וכו', ממליצה לכם לחפש ספר אחר. אם לא מצאתם, יכולים לקרוא את הסדרה ואשמח לשמוע את דעתכם על הספר ^^

* הכריכה בעברית זו הכריכה הכי נוראית שראיתי. אבל במקרה הזה, אני לגמרי יכולה לומר שהמשפט: "אל תשפטו ספר לפי הכריכה" הוא לא נכון. הכריכה מתארת את הספר. 

ציון: 0/5 לא הצלחתי לסיים.

מספר עמודים: 384.

* ביקורת די קשה שלי. אז ככה מי שאהב את הספר בכיף יכול להגיב פה את דעתו עליו ולמה הוא אהב אותו- אשמח מאד לשמוע *


Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top