"לחיי האנשים שמביטים בשמי הלילה ומקווים, ריס."

"לחיי הכוכבים שמקשיבים- והחלומות שמתגשמים."

~ ספר שני בסדרת "חצר של ורדים וקוצים."~

אוקיי, קודם כל אתחיל בזה שתהליך כתיבת הביקורת הזאת שונה מכל הביקורות האחרות, כי הפעם אשכרה כתבתי לעצמי הערות תוך כדי קריאת הספר, ולא רק אחרי שהכל שקע. אז יהיה חלק בסוף הביקורת שיכלול מחשבות בלייב ( ללא ספוילרים).

אז? תקציר, ומתחילים: 

פֵיירָה בת ה־ 19 עברה יותר מבחנים משלֵב אנוש מסוגל לעמוד בהם.
אמנם היא זכתה בכוחות מופלאים ובמשך חיים של פֵיי נַעלים, אבל הזיכרונות משהותה מתחת להר והמעשים שנאלצה לעשות כדי להציל את חייהם של טַמְלין ובני עמו לא מרפים מנפשה. כשמועד חתונתה עם טמלין מתקרב, מתגברים בה הסיוטים ותחושת הריקנות. נדמה לה שהיא הופכת לשתי נשים: זו שעומדת בעסקה שעשתה עם ריס, הלורד הנעלה של חצר הלילה המבעיתה, וזו שחיה לצדו של טמלין בחצר האביב. בעוד פיירה מנסה לנווט בסבך אפל של פוליטיקה, תשוקה וכוח מסנוור, אורב בצללים כוח אפל חדש, נורא מקודמו. פיירה עשויה להיות המפתח להבסתו, אבל לשם כך יהיה עליה ללמוד לשלוט ביכולותיה החדשות, להבריא את נשמתה המרוסקת ולהחליט כיצד ברצונה לעצב את העתיד שלה ושל עולמה החדש. האם תעמוד בכך? ומה המחיר שתיאלץ לשלם הפעם?

בחיים לא קראתי את התקציר מסתבר 0-0

טוב אז ככה, בקיצור: הספר ממש ממש לא תואם את ההייפ שיש עליו ברשתות החברתיות. אבל, חצר הלילה, ריסנד והמעגל הפנימי לגמרי עומדים בהייפ. 

ובהרחבה:

130 עמודים ראשונים- שלמות. נכנסים ישר לכל העניינים והבעיות בלי מריחות, מרגישים ממש את הבדידות והדכאון של פיירה וזה משהו ראוי להערכה. כאילו, אם פעם אמרו לי "חצר האביב" ודמיינתי שמש ופרחים ושדות והכל צבעוני, אחרי הספר הזה אני מדמיינת את אותה האחוזה, את אותם הפרחים אבל מאחורי פילטר אפל ואפור. וזה בגלל מה שפיירה מעבירה לנו, וגם הקוראים מתחילים לסלוד מחצר האביב. 

130-190 עמודים- עמודים דחוסים מידי במידע ברמה שאחת הסצנות שם (הארוחה) נאלצתי להפסיק באמצע הסצנה כי המוח שלי לא עמד בזה, וכשחזרתי לקרוא, קראתי שוב את העמודים האחרונים.

190-330 עמודים (בערך)- אחרי פצצת המידע שנתנו לנו, אז לאחר מכן גיבורי הספר יוצאים למלא מלא משימות אחת אחרי השנייה כשהמוח שלי צורח: "לא! תעשו כיף לרגע אחד! אני צריך מנוחה!" זה היה קשוח החלק הזה. מאד. המוח שלי התאמץ לעמוד בקצב.

330- עד הסוף- שלמות של החיים. אמאלה. אלוהים ישמור כמה אהבתי את החלקים האלה. 

כמה דברים שיש לי עוד לומר:

1. אין תזכורת לדברים בעולם- כמו שאמרתי על הולי בלק ועולם הפיות שלה, לא מקבלים פה אזכורים של היצורים החדשים בעולם של שרה. פיירה אמרה משהו בקשר ליצור בשם "בוגי." ואני כזה עניתי לה: "אבל מה זה בוגי? מה זה? אפשר תזכורת?" כמובן שלא קיבלתי את התזכורת הזאת ועד היום אין לי מושג מה זה בוגי. סופרים חייבים להבין שלא כולנו זוכרים את הדברים האלה, ויהיה יותר ממצוין להזכיר את זה אפילו במשפט- זה לא כזה מסובך.

2. דחיסת מידע- כמו שציינתי גם בחלוקת הספר. יש לנו אזור של יותר מידי מידע דחוס במקום אחד במעט מידי עמודים. אני הרגשתי שהמוח שלי הולך לאיבוד לפעמים, או שאני קוראת את הפסקאות וכבר לא מצליחה להבין עברית. הרגיש לי עמוס חלק מהספר. ומה היה קצת יותר עוזר לי? מפה של חצר הלילה- אתם לא מבינים כמה זה היה יכול לעזור ולהוסיף לספר. כי בתכלס? בואו, המפה הגדולה שבתחילת הספר לא ממש מביאה תועלת ולא הוסיפה לי בשום דבר. 

3. קושי בהבעת קסמים- עצוב להודות, אבל חלק מהקסמים שקרו שם, או איך הם התבצעו פשוט לא הבנתי ואמרתי למוח שלי לדלג על ההיגיון וההבנה. אני לא יכולה להסביר את זה בצורה מפורטת בלי לתת ספוילרים, ולכן לא אפרט- אבל מקווה שמי שקרא אולי קצת מבין על מה אני מדברת. מרגיש לי ששרה דמיינה דברים בראש, אבל לא הצליחה לדובב אותם, לא הצליחה להביא אותם לנייר כמו שהיא דמיינה אותם ובצורה מובנת. שזה באסה.

4. ריסנד- להשתחוות לבן אדם. באמת. אלוהים. פשוט להשתחוות. 

5. המעגל הפנימי- עוד שלמות בספר הזה. כל דמות שם מעניינת וכיפית, והכימיה ביניהם זה פשוט עונג צרוף לקריאה. הכימיה, והנאמנות ביניהם, האמון, החברות, העוצמה. הכל. פשוט כיף לקרוא על דמויות כאלה. 

ועכשיו לכמה מחשבות תוך כדי קריאת הספר: 

- תגידו לי מה התחלקתם על השכל? מה זה ״חלמיש״??? אשכרה הלכתי לחפש את המילה בגוגל ולקחו כמה חיפושים עד שמצאתי מה זה אומר. תכתבו פשוט ״צור״ או ״אבן צור״ למה לקרוא לאבן צור חלמיש אלוהים ישמור אני דוברת עברית ולקח לי זמן למצוא את המשמעות לזה.

- ״כסאות שמותאמים לכנפיים״- אוקיי אבל מה זה? איך זה שונה מכסאות רגילים? לדעתי לא קיבלנו אפילו לא תיאור אחד על זה.

ריסנד (נכתב בתחילת הספר יחסית) - תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב, אני אסלח לו על זה שהוא הרס הזדמנות נהדרת ל- one bed trope ורק בגלל שהוא יודע איך לפלרטט. אלוהים. אפילו אני הסמקתי כשקראתי. הצילו. לא יודעת איך פיירה עדיין עמדה על הרגליים ועוד הגיבה לו אחרי הפלרטוטים שלו. אני? אני הייתי נמסה לרצפה. בנים צריכים לקרוא את הספר הזה נטו כדי ללמוד איך לפלרטט כמו שצריך- תלמדו מריסנד איך להיות גבר גבר!!!!

ולסיכום: מדורג אצלי בציון יותר נמוך מהראשון...בקצת, אבל עדיין. ההייפ שיש עליו מוגזם ברמות מטורפות אבל, הספר לא עד כדי כך וואו לטעמי. כן ספר טוב, כן ספר מהנה, כן דמויות מצוינות, אבל לא הייפ כזה אני מצטערת. מה שכן, אני ממש רוצה לקרוא את הספר הבא כבר עומד להיות לנו VILLAIN ERA, ואני חולה על זה. 

ציון: 3.75/5 בין טוב לטוב מאד. (ספר ראשון אצלי שמדורג בין ציונים, כי הוא פשוט לא שייך במאת האחוזים לאחד מהם). 

מספר עמודים: 566 

ז'אנר: פנטזיה רומנטית, פיות, נוער בוגר, מיריבים לאוהבים.

הגבלת גיל: 17+ ספר לבוגרים עקב סצנות מין מפורטות. 

טריגרים: יחסי מין, מערכת יחסים אלימה, הפרעת דחק פוסט- טראומטית (טראומה).