""אני בודק מה שלומך כי התגעגעתי, זה עוזר?""- הידאו טנקה.

לספר "וורקרוס" לא הגעתי עם ציפיות כאלה גבוהות. לא מזמן ניסיתי לקרוא את הפרק הראשון ולא כזה התלהבתי, אז חזרתי לזה בלי ציפיות בשמיים. אבל בסופו של דבר הספר הזה הפתיע לטובה.

הספר עוקב אחרי אמיקה צ'אן, ציידת ראשים יתומה וענייה שמנסה לשרוד ברחובות ניו יורק. מגיל קטן תמיד העריצה את הידאו טנקה, מילארדר שהמציא כבר בגיל 13 טכנולוגיה של מציאות רבודה ומציאות מדומה. ובתוך כל זה, הוא המציא את משחק הוורקרוס- תחרויות וירטואליות בין קבוצות להשגת אוצר. רגע אחד, בטעות, אמיקה מוצאת את עצמה בתוך משחק הפתיחה של אליפות הוורקרוס העולמית ומבינה שבעצם פרצה למשחק- דבר שחושף את הזהות האנונימית שלה. היא בטוחה שיבואו לאסור אותה, אבל מסתבר שההפך הוא הנכון: הידאו טנקה רוצה שהיא תשתתף במשחקי האליפות העולמית- יש לו עבודה בשבילה.

מכאן חייה של אמיקה מתחילים להשתנות במאה שמונים מעלות. היא זוכה לתשומת לב ועושר שבחיים לא הייתה מדמיינת אותם, ובו בזמן גם נאלצת לחקור אחר האפלה שבמשחק ואחרי מי שמנסה להרוס אותו. האם היא תצליח במשימה להציל את המשחק? והאם באמת כל מי שהיא מכירה היא מכירה באמת? לפעמים יש סודות שיכולים לשנות בני אדם.

אם אתם מכירים וראיתם את האנימה "סאו" (אומנות החרב אונליין) הייתי אומרת שהיא יכולה לעזור לכם מאד בהבנת העולם של הספר ואיך הוא פועל. בספר כאילו מופיעים שני משחקים מהאנימה: משחק המציאות הרבודה מהסרט, וכל שאר המשחקים שמתבססים על משקפיים/קסדה של מציאות וירטואלית. לי אישית אני חושבת שזה ממש הקל בהבנה של העולם, כי די הכרתי וראיתי דבר דומה ב- "סאו". ( יש גם נגיעות "פסיכו פס"). ועכשיו...לעניין:

מה לא אהבתי בספר ( למרות שסך הכל ממש אהבתי אותו):

1. מונחים טכנולוגיים- לפעמים לא הבנתי מה קורה. יש כל כך הרבה מושגים של העולם הטכנולוגי ופעולות שקורות במשחק שאני באמת חושבת שהרבה פעמים המצאתי לי דברים בראש כי התבלבלתי טיפה. יש את כל העניין של ההאק, והקודים ואמיקה עושה את זה תוך שניות ואני רק צורחת בראש: "רגעעעע, אפשר הסבר על מה קורה פה ואיך? אני לא האקרית כמו אמיקה שמבינה דברים כאלה." אני באמת חושבת שיש דברים שדמיינתי לא נכון, אבל נו טוב, העיקר שאת העיקר הבנתי. ( במשחק האחרון בספר יש משהו שעדיין לא הבנתי ואני אגיד אותו פה למי שקרא, ומי שלא קרא לא יבין: אשר והמי העבירו את האוצר לאמיקה ואז איכשהו בסוף האוצר כן היה אצל אשר ולא הזכירו שום מצב שאמיקה העבירו לו אותו בחזרה. ומה זה היה הדבר הזה שהיא עשתה בתחילת המשחק לאוצר? לא הבנתי.)

2. כתיבה- עכשיו, יש משהו מאד מיוחד בכתיבה של מרי לו שגורם לך להישאב לספר, למתוח בצורה נפלאה ולשמור על קצב טוב. ועם כמה שהכתיבה סוחפת אותך, היא תמיד הרגישה לי מעט כמו "רשימת קניות" ( סגנון כתיבה שלא כותבים ככה) או רובוטית. נגיד, נורא רציתי שהזוג שבסוף היה בספר התאהבו וכו וכו, אבל הרבה שיחות שלהם הרגישו לי רובוטיות. גם אחרי שהם כבר הפכו לזוג, בכל שיחה הרגיש לי כאילו הם ממש ממש ממש ממש ממש מובכים אחד מהשני ולא בקטע הטוב. בהתחלה נורא שיפפתי אותם, ואחרי פשוט ירד לי מהם כי זה הפך להיות קשר מוזר ורובוטי. למשל, אם נשווה לסדרת הספרים הקודמת שלה "אגדה" בין יוני ודיי הייתה כימיה מדהימה ואני חושבת שעד עכשיו הם אחד מהשיפים האהובים עליי. בין יוני ודיי שום דבר לא היה רובוטי ומביך, והם היו פשוט מושלמים יחד. בזוג בוורקרוס משהו פחות עבד לי.

3. הידאו טנקה- לא יודעת מה איתכם, בהרבה רגעים הידאו הרגיש לי כאילו הוא פדופיל. IDK.

מה כן אהבתי:

1. התקפי פאנגירל- למרותתת שהזוגיות הייתה בחלקה רובוטית ולא הרגישה אמיתית, היו סצנות שהלב שלי צרח ושלא הפסקתי לחייך מרוב שהן היו מתוקות. אבל זה לא קרה הרבה, לצערי הרב.

2. קצב- כמו שכבר הזכרתי לפני, הקצב של הסיפור מושלם. דברים קורים אחד אחרי השני ואין כמעט מקומות של ירידת אנרגיה וקצב. 

3. העולם- טוב נו, אני מתה על משחקי וידיאו. חלום שלי שמשחקים כמו אלו יהיו קיימים במציאות. אמן. אז נורא נהניתי מהעולם הוירטואלי הזה שיש בספר, מתי זה יגיע אלינו?

4. עלילה- סך הכל העלילה עצמה היית הטובה. ויש חתיכת סוד שמתגלה בסוף וזה כזה סטירה לפנים של כולנו ושל אמיקה. יש לי הרגשה שהספר השני אפילו יותר יפציץ מהראשון.

לסיכוםםם, סך הכל אחלה ספר, עלילה זורמת, דמויות נחמדות וספר מעולה לגיימרים מביניכם ולמשועממים בבידוד. סיימתי אותו תוך כמה ימים כשבכל יום קראתי לפחות 40 עמודים ויכולתי עוד להמשיך. את הספר השני אני עוד היום או מחר אזמין.

עם זאת, למי שקרא "אגדה", אי אפשר להשוות את הספר הזה ל- "אגדה". "אגדה" זו סדרה אגדית והיא תשאר כך ו-וורקרוס לא יכול לעבור אותה. שתדעו. ולמי שלא קרא "אגדה", למי אתם מחכים בדיוק? תזמינו את הסדרה הזאת עכשיו אפילו לפני וורקרוס. אחת הסדרות האהובות עליי.

מספר עמודים: 347.

ציון: 3.5/5 טוב.

(אפשר גם לדבר על כמה שהכריכה בעברית פי אלף יותר יפה מזאת שבאנגלית?)