"כשאני מביט על עצמי במראה אני רואה בנאדם מכוער, עצוב ובעיקר לא מוצלח. בנאדם עלוב ופחדן שבמקום להציל את אמא שלו מהמפלצת שתפסה אותה- בוחר לשתוק."

כמה רציתי לאהוב את הספר הזה, באמת. הדעות שלי בעבר על ספרות ישראלית היו לא טובות, ליעד שוהם עם הסדרה שלו "תיק נוער" ( ביקורות נמצאות בספר הזה) שינה לי את כל הדעות שלי לחיוביות. ככה שהגעתי עם מלא ציפיות לספר "הקו החם לאהבה" והעלילה נשמעה מעניינת והכל- ככה שממש חיכיתי למשהו טוב כזה.

אבל זה לא ליעד שוהם.

מבחינה ספרותית הספר הזה נכשל לדעתי. אבל מבחינת מסר הוא וואו- ואני אדבר על שני הדברים בהמשך, רק קודם כל, תקציר:

מיקה, תלמידת כיתה י"א, מתנדבת בעמותת "הקו החם" במסגרת פרויקט המחויבות האישית. העמותה נותנת מענה לאלפי נערים ונערות בשנה ומסייעת להם להתמודד עם מגוון קשיים. שחר לומד בשכבה של מיקה אבל מעולם לא דיבר איתה. הוא איבד את אביו במלחמת לבנון השנייה וחי עם אימו ובן זוגה האלים בדירה קטנה בעיר. דרך שיחה גורלית אחת בעמותת "הקו החם" משתלבים חייהם של מיקה ושחר, שאינם יודעים זה את זהותה של זו. האם יצליחו השניים להעמיק את הקשר ביניהם, והאם הקרובים אליהם יצליחו להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו?

אני אתחיל מהרע, ואמשיך ליותר טוב:

כתיבה- וואו, זה נוראי לכתוב, אבל לטעמי היא הייתה על הפנים. רוב הספר הרגיש לי כמו "רשימת קניות"- שזה טעויות שכותבים מתחילים עושים. "קמתי, הכנתי לי סנדוויץ, הלכתי לבית ספר, שיעור ראשון עברית, הפסקה, אחרי זה המשכנו למתמטיקה, הלכתי לספסל בחוץ לאכול, ראיתי ילדים וכו..." ככה. זה כל כך כל כך צרם לי. באמת לפעמים תהיתי לעצמי איפה העורכת בקטע הזה (שוב, זה כל כך מגעיל לומר את זה, ואני מרגישה רע, אבל באמת שזה היה עד כדי כך קיצוני). וגם כשמידי פעם היו הבזקי מחשבות ורגשות, הן לא הצליחו להציל את רשימת הקניות. זה כל כך כאב לקרוא את זה. מצד שני לא כל הספר הוא גוף ראשון. חלק מהקטעים בספר הם קטעי התכתבות וקטעי יומן, והקטעים האלה דווקא, היו נפלאים. מבחינתי שכל הספר יהיה התכתבות ויומן, הייתי יותר נהנית ממנו לדעתי. הם הצליחו לספר כל כך הרבה, ועניינו הרבה יותר מרשימת הקניות שהייתה רוב הספר...מה שכן, כן יש שיפור בכתיבה מתחילת הספר לסופו. אבל עדיין, צרם לי.

קרינג'- היו כמה קטעים שהובכתי מהם. 

פתרונות מהירים- מרגיש שהסופר רצה להכניס כמה בעיות של נוער בו זמנית, ובגלל העומס, הפתרונות שלהם היו מהירים וקלים מידי. נותן לספר הרגשה זולה מעט. 

מגיעים לחלק הטוב של הספר שהציל הרבה ממנו: המסר- תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב, שמישהו יכניס את הספר הזה לרשימה של משרד החינוך. הוא מדבר ומזכיר כל כך הרבה נושאים ובעיות של בני נוער, שלאו דווקא כולן מדוברות מספיק, כמו: היריון מוקדם, אונס גברים, בריונות, יציאה מהארון, בגידה, אלימות במשפחה. כל הנושאים האלה מדוברים בספר ולחלקם יש פתרונות, או דרכי התמודדות. נכון שהפתרונות בספר היו מהירים וכו', אבל עצם העובדה שיש ספר שמדבר על הבעיות האלה, יכול להאיר לנערים ונערות את העיניים לגבי אותן בעיות, ולתת להם הרגשה שהם לא לבד. אני חושבת שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות או עם מיקה או עם שחר בחלק מהדברים- לי היו שני חלקים של הזדהות עמוקה, כל פעם לדמות אחרת. כי שני דברים שקרו לי בחיים, קרו פה בספר. רגשות שאף פעם לא דיברתי איתם על אף אחד הוזכרו פה,  ונתנו לי הרגשה שהנה, כנראה אני לא לבד שהרגישה ככה בתקופה הזאת. הרגשתי כאילו הלב שלי מקבל חיבוק בלתי נראה שקראתי על זה. וזה למה אני חושבת שזה ספר חשוב, בעיקר לנוער, זה ספר מחנך, זה ספר שמקנה תחושה של "את/ה לא לבד." והסיבה הזאת היא זאת שהצילה את הספר מציון על הפנים.

אז למרות הכתיבה הדי רעה ( לדעתי) והפתרונות הקלים, הייתי ממליצה לנוער לקרוא את הספר בשביל המסר והתחושה שהוא נותן. בסופו של דבר מדובר בספר קצר- 250 עמודים, סיימתי אותו בשלושה ימים. אל תצפו לכתיבה מהממת, למשהו איכותי מהבחינה הספרותית. אבל תצפו לחיבוק בלתי נראה ולתחושת הזדהות כיפית כזאת.

ציון: 3/5 נחמד.

מספר עמודים: 252

הגבלת גיל: 12-18. אני בת 21, והרגשתי כבר לא בגיל המתאים כל כך.

ז'אנר: אהבת נעורים, להט"ב, אלימות במשפחה ( זה בעצם הנושא העיקרי של הספר).

טריגרים: היריון מוקדם ( אזכור) , אונס גברים (אזכור), בריונות, יציאה מהארון, אלימות במשפחה ( ללא פירוט מפורט על האלימות), בגידה.