״חופש פירושו שאני יכולה להיות פגומה להפליא, ממש כמו כל אחד אחר. וחופש פירושו היכולת והזכות לחפש אחר האושר, בדרך שלי ובתנאים שלי.״

תקשיבו, אני לא חושבת שספר כזה בכלל אפשר לשפוט.

מדובר בסיפור החיים שלי בריטני, לא סיפור פשוט, וסיפור שנשמע קצת בדיוני כשקוראים אותו. זה כאילו לא נראה לכם אמיתי, זה נראה לכם מתאים לאיזה סרט או ספר עלילתי כזה. אבל העניין הוא שהכל שם היה אמיתי, וזה מה שהיה כל כך מזעזע בחיים שלה.

דברים שאתם חושבים שרק אנשים לא אנושיים ואכזריים יכולים לעשות, בלי שום שמץ של היגיון או הבנה והכלה אנושית.

אבל זה נעשה.

ונעשו לה דברים איומים.

ולקחו לה את האישיות, את החיים.

אז מה שאני אעשה בביקורת הזו זה פשוט לספר את דעתי על החיים שלה ועל מה שסופר, ובכללי אומר שאל תצפו ליצירה ספרותית, זאת לא המטרה. הספר כתוב כאילו היא יושבת מולכם ומדברת אליכם, בשפה יומיומית. כן אפשר לומר שבהתחלה זה הפריע לי, כי אני לא רגילה לקרוא ספרים בשפה כל כך ״עממית״ וכמו שאנחנו מדברים ביום יום, אבל בשלב מסוים אחרי קצת מתרגלים ומתחילים להתחבר אליה ולכתיבה יותר. הכתיבה מרגישה הרבה יותר אמיתית ככה.

הספר מתחיל מהילדות שלה, מסצנות מהחיים שלה בתור קטנה כשהיא עוד רק חלמה לשיר ולרקוד ולהופיע על במות. על ההיסטוריה המשפחתית הדפוקה שלה, ועל כמה כל אחד במשפחה שלה יותר גרוע מהשני. הסבא סוטה ומתעלל, האבא אלכוהוליסט, האמא נהייתה גרועה יותר עם השנים וכו וכו. זאת אומרת, שבריטני גם לא מגיעה ממשפחה מאושרת ונורמטיבית, אבל היא הייתה ילדה קטנה עם חלומות גדולים והיא רק רצתה להגשים אותם.

הספר אחרי זה ממשיך לתחילת הקריירה שם עדיין הייתה לה תשוקה למקצוע, לאנשים שהיא הכירה תוך כדי, לאנשים שהיא העריצה במשך החיים וגם לאנשים שדפקו לה את החיים אחד אחרי השני.

אם אתם מחכים לכל סיפור האפוטרופוסות של אבא שלה הוא מתחיל באזור עמוד 130, זאת אומרת כמעט חצי מהספר על הנושא. בכל זאת, מדובר ב- 13 שנים שכל מה שהיא הייתה זה בובה על חוט ובלי תשוקה ורצון כמעט לעשות את מה שהיא עושה. את הספר היא בעצם כתבה רק אחרי שהיא השתחררה מאבא שלה, ורק אז יכלה לעשות כבר מה שהיא רוצה בחופשי. ולכן יכלה לכתוב את הספר ואת כל האמת שהמעריצים לא ידעו, למרות שאולי הרגישו.

הספר נוגע גם במקרים ״מפורסמים״ שמסופרים מנקודת המבט שלה כמו: הסרטון שהיא כמעט הפילה את אחד הילדים שלה מהידיים, הגלח, ההופעה עם הנחש ועוד ( ההופעה שלה ושל ג׳סטין טימברלייק בה הוא כזה פתח לה את הגופיה לא דוברה בספר או הוזכרה בכלל).

ככה שכל מה שאתם מכירים מהרשת, היא מספרת את הסיפור שלה לאירועים, מה קרה בהם שאנחנו המעריצים לא ראינו, ומה היה הרקע להכל.

הספר בעצם מראה לנו איך התעשייה האכזרית הזאת יכולה להרוס אנשים, איך זה מרעיל אנשים, גורם לאנשים לדרוס אחרים, איך פפראצי הם פשוט איומים ואיך מילדה עם חלומות גדולים המציאות נראית שונה לגמרי והרבה יותר קשה ממה שנראית לעין. זה מראה כמה קל לאבד את השפיות בתוך כל הבלאגן הזה, ואיך גם, מסתבר, אפשר לאבד את החופש שלך בתור בן אדם.

אבל בסוף גם יש תקווה. היא מספרת איך היא מנסה להשתקם אחרי התקופה שעברה עליה, ואחרי שאביה נעלם מהחיים שלה סוף סוף. היא מספרת על כל הסרטונים המוזרים שהיא עושה באינסטגרם, ולמה לא אכפת לה מדעות של אנשים ולמה היא מצטלמת ככה.

היא מדברת על המון דברים, ובסופו של דבר מדובר גם באיזשהו סיפור של העצמה וכוח נשי. הנשיות שבה דוכאה, הלכה לאיבוד, והיא סוף סוף הצליחה בכוחות עצמה לצאת מהסבל ולקבל את עצמה בחזרה.

משהו אגב חשוב ביותר להגיד, זה שהספר פשוט כנה. בריטני לא מנסה להיות צודקת בדברים שהיא לא, היא כותבת: ״בגדתי״ או ״אני מודה שהייתי פשוט רעה באותה התקופה״. היא לא מנסה לצאת גם כצדיקה ומודה על הטעויות שלה. שזה דורש אומץ מאד מאד גודל, לצאת אל מול כל העולם ולהודות בזה, ובו בזמן להראות שהיא גם לא מושלמת, אבל היא לא הייתה עד כדי כך פגומה שהמשפחה שלה הייתה צריכה להשתלט עליה.

אני מחשיבה את עצמי כמעריצה לייט שלה, רק בשנים האחרונות התחלתי לשמוע שירים שלה ואני גם שומעת רק את המוכרים. גם ניתחנו את אחד השירים שלה בשיעור בצבא, בעצם משם התחילה ההערצה שלי ( וכן, צה״ל גם מנתח בזמנו החופשי שירים וקליפים של בריטני ללמידה. אם אתם רוצים להיות מפקדים אתם תעשו גם את זה וגם תראו קונג פו פנדה...)

בתור מעריצה לייט היה לי ממש חשוב לקנות את הספר, וסופר סופר סופר נהניתי למרות שלא באמת הכרתי את כל הקריירה המלאה שלה, כי בחלק מהזמן או שלא הייתי קיימת או שהייתי קטנה מידי.

ואני חושבת שהספר מתאים גם למי שלא מעריץ, זה פשוט ספר יפהפה וכנה על איך אפשר ליפול ולקום ולצאת מהכל. ובאמת באמת שהופתעתי לטובה מהספר, הוא היה הרבה יותר מכל מה שדמיינתי.

אז אני פרקתי את כל מה שהיה לי לומר, וברשותכם אלך לי לשמוע כמה מהאלבומים הישנים שלה שהיא בעצמה נהנתה בהם.

ציון: 4/5  מדד הכמה נהניתי.

מספר עמודים: 216

הגבלת גיל: אין בדיוק, כל אחד והטריגרים שלו.

ז׳אנר: אוטוביוגרפיה

טריגרים: אלכוהול, סמים, התעללות נפשית, גמילה, אשפוז בכפיה, טראומה, השתלטות כפייתית, איומים.