"כשאני שומע אותה צוחקת, אני מאושר."

אני כועסת.

כי בגלל הספר הזה אני מבינה בדיעבד למה הטרילוגיה השניה מיותרת- הספר הזה, שאמור לסגור דברים ולצערי די כושל בתפקיד הזה, מוריד מהספר הרביעי והחמישי, כי הם מאבדים פואנטה.

(סיכום כללי על כל הסדרה בתחתית העמוד)

טוב טוב טוב לירון להירגע, קודם תקציר ואז נתחיל להתלונן:

ג'ולייט פרארס.
אלה סומרס.
מה אמת ומה שקר?

עכשיו, אלה יודעת מי זאת ג'ולייט ולמה היא נוצרה, והדברים רק הופכים מסובכים יותר:
היא נאבקת להבין את העבר שרודף אותה ומסתכלת אל עתיד מעורפל מתמיד.
הגבול בין טוב ורע - בין אלה לג'ולייט - מיטשטש.
אויבים ותיקים חוזרים ותוקפים כשנקודת ההכרעה מתקרבת
וייתכן שגורלה אינו בידה.

האם תוכל לבחור באיזה צד היא נלחמת?

יש לדעתי כמעט ורק תלונות על הספר, אם יהיו דברים טובים שאזכר בהם אז אכתוב אותם בסוף:

- זה הספר הכי ארוך בסדרה, וגם הספר שלקח לי הכי הרבה זמן לסיים אותו מהסדרה ( שבעה ימים, כשהממוצע לספר מהסדרה הוא 3-4 ימים). ולקח לי זמן לסיים אותו לא בגלל האורך, פשוט כי זה לא היה טוב ואיבד את זה לגמרי. הייתי צריכה להכריח את עצמי לקרוא. וביום האחרון קראתי 130 עמודים, לא כי עניין אותי, כי רציתי כבר כל כך לעבור לספר הבא ואמרתי לעצמי שאני מסיימת את דמיין אותי וזהו.

- נתחיל ונאמר שג׳ולייט לא איתנו כל הספר. נפשית, פיזית, מנטלית, מוחית, הילדה לא איתנו. קנג'י סחב את כל הספר על הכתפיים שלו. מסכן, נראלי זה היה כבד. ג'ולייט אמורה להיות הגיבורה, אבל היא הרגישה לי פה בובת סמרטוט פשוט. סבלתי בכל נקודת מבט שלה, ושלא נדבר על זה שחצי מהן לפחות היו מיותרות. ושלא נדבר על הדבר המאד מטריד שהיא חושבת חצי מהספר, איכס רציתי להקיא. 

- אני ממשיכה מג'ולייט לדבר על נקודות מבט: היו לנו פה בספר רק שתי נקודות מבט: של קנג'י וג'ולייט. איפה נקודת המבט של וורנר אתם שואלים? אין לי מושג, וזה היה ממש ממש חסר לי. היו המון סיטואציות שממש רציתי להיכנס לתוך הראש שלו, ממש. מצידי שיקצצו חצי מנקודות המבט של ג'ולייט ויכניסו של וורנר. זה היה נחוץ, ודווקא עכשיו הורידו את זה. באסה.

- אדם- אדם שלי, מה קרה לך בספר? הונסטלי אין לי מושג. מרגיש לי שמה שקרה עם אדם בספר פשוט לא הוסבר טוב. היה פוטנציאל להראות אותו יותר וקצת יותר להשתמש בו. אבל פשוט זרקו רמזים לא מובנים לגביו וזהו, לא באמת גילינו את הסיפור המלא בשום שלב. יש לאדם סיפור בספר, מקס זרק הערה ממש ממש ממש חשודה ואף אחד לא ייחס לזה חשיבות. לאדם יש סיפור שלא סופר, ואני רוצה לדעת מה קרה לו בספר. 

- הספר הזה איבד פרופורציות אני מצטערת. מה שקרה פה כבר היה מוגזם ולא בקטע טוב, גם דברים חזרו על עצמם מהספר הקודם. זה היה תסריט דומה. 

- לא קיבלתי את הסוף שרציתי וזה בקטע שדברים לא נפתרו לי: אוקיי, ראינו מבט מקרוב על הדמויות והחיים שלהם אחרי הסוף: סצנה אחת חמודה, השנייה מיותרת ברמות. אבל? מה עם העולם? מה קרה לעולם? מה קרה בדיוק לכל מערכת הממסד? שמעו אין לי מושג. אני לא יודעת למה העולם נהפך להיות בסוף וגם זה משגע אותי. אחלה שיש תקריב לדמויות, אבל מה קרה לעולם שסביבם?! איך הוא מתנהל עכשיו?! אני מניחה שבחיים לא נדע...לא באמת קיבלנו סוף, ובגלל זה הטרילוגיה השניה  הרגישה מיותרת- בשביל מה קראתי אותה? אין לי מושג מה הגיבורים שלנו השיגו בסוף, מה הם שינו בעולם?

הדבר היחיד הטוב:
- הדינימיקה בין הדמויות וקנג'י. חיים של קנג'י, באמת הציל את הספר הזה. 

ציון: 3/5 בסדר.

מספר עמודים: 423

הגבלת גיל: 13+

ז'אנר: דיסוטופיה, נוער בוגר, פנטזיה, מדע בדיוני, רומנטיקה.

טריגרים: חטיפה, איום קטינים, שברון לב, ניסויים בבני אדם, יחסי מרות? לא יודעת איך לתאר את מה שקרה שם. 

סיכום הסדרה:

הטרילוגיה הראשונה- מהממת, כיפית, טראשית, מהירה, מקורית.

הטרילוגיה השנייה- ספר רביעי: מצוין, ספר חמישי: טוב מאד, למרות היותו פילר. ספר שישי: בסדר...הורס את קודמיו. קיצר, טרילוגיה די מיותרת...לדעתי אפשר להסתפק בסוף הספר השלישי...שהוא לא הכי סוף, אבל בתכלס גם הספר השישי לא בדיוק סוגר או נותן פתרון למצב שלהם. ככה שזה לא ממש משנה באיזה ספר תעצרו לדעתי. 

האם אקרא את הנובלות? בהתלבטות. אחת בטוח ארצה לקרוא- אחת שמספרת את סיפור "נפץ אותי" מנקודת מבטו של וורנר. ונראלי נראה איך היא, ואז נחליט אם להמשיך לקרוא או לא. 

ציון ממוצע כללי לסדרה: 4.08

פאנארט של אחת הסצנות הראשונות של "דמיין אותי". המבט של ארון שובר אותי.