"It's time for me to stop pretending that I'm some sort of superhero. I was that- i really was- but I'm not anymore. I don't belong in the same world as sorcerers and vampires. That's not my story."

טוב, אז הגענו לספר השני בסדרה! ( מתוך 3) ולאחר הספר הראשון הגעתי מלאת ציפייה והתרגשות. אבל האם הספר השני השתווה לראשון?

אז "בן סורר" ( כתרגום ישיר. זה גם אומר בן מתנגד/ סרבן) מראה לנו את כל מה שכולנו תמיד תהינו- מה קורה לגיבור אחרי שהוא מציל את העולם. תחשבו על זה, בהארי פוטר, פרסי ג'קסון, משחקי הרעב, לא ממש מראים את החיים שלהם אחרי שהכל נגמר. מידי פעם שומעים עליהם, או מקבלים פרק אחרון, אבל פה קיבלנו ספר שלם על מה שקורה אחר כך. 

* זהירות, ספוילרים ענקיים לספר הראשון. מי שחושב לקרוא את הביקורת הזאת, לפני שקרא את הראשון- אל תמשיכו לקרוא! * 

.

.

.

אז סיימון איבד את הקסם שלו ונתקע עם כנפיים וזנב מציקים. הו, ממש יופי. בעוד שבאז ופנלuפה מתפתחים ומתחילים ללמוד באוניברסיטה, סיימון מתחיל לחפור בתוך עצמו ולתהות מה הוא שווה בלי הקסם שלו? והתשובה שלו- כלום. סיימון סובל מדיכאון של "הגיבור אחרי הניצחון". הוא אבוד. אבל לפנלופה יש תוכנית שתוכל לרומם את מצב הרוח של כולם- לסוע לטיול בארצות הברית! אבל החופשה שתכננה כל כך- החל מלבקר את בן זוגה ולאחר מכן לקפוץ לאגתה- משתבשת, והחבורה מגלה שלקוסמים לא ממש כדאי לבקר בארצות הברית.

אני אתחיל ישר מהעיקר-

דברים פחות טובים:

חצי ראשון של הספר- מבולגן ולא ברור. לא הכי מעניין, אבל בסופו של דבר הכרחי לפגישה של דמות חדשה.

עולם- מהספר הראשון הייתי בטוחה שהעולם הוא X ובספר הזה גיליתי שהעולם הוא X+Y. כלומר, התרגלתי לוויב מאד מסוים של עולם מהספר הראשון, ובספר השני פתאום הוצגתי לדברים נוספים שהרגישו לי מוזרים ולא קשורים לעולם. אם הספר הראשון היה יותר בוויב של הארי פוטר, אז הספר השני היה שילוב של הארי פוטר ופרסי ג'קסון- והיו קטעים שזה ממש לא עבד לי.

* לדעתי צבר של כל אלה גם גרם לי לקושי בהבנת האנגלית בחלק הזה של הספר.

דברים טובים: 

חצי שני של הספר- מדהים. פה העלילה האמיתית והמעניינת של הספר מתרחשת.

ריאליזם- שוב, זה עניין שחוזר על עצמו שוב ושוב בספריה של ריינבואו רואל. אבל זה עניין כל כך ייחודי  לה       ( מבין הספרים שאני קראתי עד כה) וזה למה אני חוזרת על זה. הדיאלוגים והמחשבות של הדמויות הן הכי ריאלסטיות שאי פעם קראתי- בעיקר בגלל אי צנזור של קללות, שרוב הסופרים מפחדים מהם.

לפי מה שהסבירו לי הספר השני בסדרה הוא מעין ספר מעבר. כלומר, הספר הראשון מסתיים, השני הוא הפסקה קצרה, והספר השלישי חוזר לעלילות הספר הראשון. בואו נגיד שהרגישו שהוא ספר מעבר...הוא ספר טוב סך הכל, סיימתי אותו בפחות משבוע אבל הוא לא משתווה לראשון. הראשון עדיין עילוי, והוא יכול להוות גם כספר בודד כי סך הכל הסיפור די הסתיים אחריו. 

נסכם את הספר השני ב- טוב, נחמד, אבל לא וואו.

מתחילה כנראה מחר את הספר הבא, כך שממש בקרוב תהיה לכם גם סקירה על הספר האחרון שיצא לדעתי ממש בחודש- חודש וחצי האחרונים!

ובינתיים, שנה טובה ומתוקה לכולם!

ציון: 3.5/5 טוב.

מספר עמודים: 356.

והנה לכם מימ חביב ביותר: